אני נמצא כעת בוושינגטון ומסתכל אחורה ממרחק 11 שנים על המאמץ להשבת אחי התאום, סגן הדר גולדין, שנחטף בצוק איתן ונותר מאחור עד היום, 4,000 ימים אחרי. כשהדר נחטף הייתי סמ"פ צעיר בצנחנים והגעתי משדה הקרב ברפיח עד המתחם שממנו נחטף כשהוכרז "נוהל חניבעל". מרגע שממשלת ישראל הודיעה שהדר חטוף חלל והכריזה על סיום המבצע התחיל עבורי קרב אחר, מאבק משפחתי להשבת חטוף. כעת אני שוהה בוושינגטון של שנת 2025, קרוב להתרחשות המדינית במאבק על חטופי ישראל שהתנפח הרבה מעבר לממדים שבהם התחיל אי שם ב-2014.
*
פעולה צבאית לא מכריעה מלחמות. אפילו ההישג הצבאי הכביר ביותר נידון לכישלון אם לא יתועל באמצעות מו"מ להישג מדיני משנה מציאות. ב-26 באוגוסט 2014 ראש השב"כ דאז יורם כהן והאלוף במיל' פולי מרדכי חתמו בקהיר על ההסכם לסיום צוק איתן. השבת סגן הדר גולדין ז"ל וסמ"ר אורון שאול ז"ל שנחטפו באותו מבצע לא נכללה בהסכם. מלחמה שבמסגרתה נהרגו 74 חיילים ואזרחים ונפצעו כ-2,270 חיילים ואזרחים הסתיימה כשחיילים נשארו מאחור בידי חמאס.
מתום צוק איתן ועד היום נמצאת ישראל בעימות מתמשך עם חמאס בעזה, והדר נשאר מאחור. כל מהלך בתשע וחצי השנים שלפני 7 באוקטובר היה יכול להיות מתוכנן ומנוצל להשבתו, או לפחות - לטובת המהלך הבא שיכריח את חמאס להחזיר את הדר בפתרון מדיני.
הישגי צה"ל ומערכות הביטחון ברצועה, בלבנון ובאיראן יצרו מצב מדיני חדש שבו יש לישראל אחיזה וכלים לעצב מציאות חדשה גם בעזה. בימים אלה, לאחר שהקרבנו כל כך הרבה והשגנו כל כך הרבה, כולנו צריכים לזכור הדר גולדין אחד. על אזרחי ישראל להתייחס לכל הסכמה מדינית בנוגע לרצועה כמו אותו הסכם קהיר 2014 שבו אחי הושאר מאחור, ולשאול את עצמם אם הסכם זה נחתם, שוב, מבלי לדאוג לכל החטופים, חיים ומתים.
*
הנשיא טראמפ בכהונתו השנייה מחפש הסדרה שבה ניצחון רודף ניצחון. סיפור הניצחון האמריקאי מול איראן צריך להביא לניצחון אמריקאי בעזה, והניצחון בעזה לנורמליזציה בחסות אמריקאית במזרח התיכון. רצף ניצחונות הוא המנוע להצלחת הממשל האמריקאי. בשיחה כנה עם דוברת הבית הלבן קרוליין לוויט, היא הבהירה לי ולנועה ארגמני – שנאבקת על בן זוגה אבינתן אור שנמצא בשבי 651 ימים – שטראמפ מעוניין בסדר יום חדש במזרח התיכון שבו לכל הצדדים אינטרס לשתף פעולה עם ארה"ב ולסיים את המלחמות. "הנשיא טראמפ מבהיר שוב ושוב", כך אמרה לנו, "שלא יתפשר על תוצאת מלחמה שלא תשיב את הדר ואת אחרון החטופים, חיים ומתים".
בשיא מלחמת איראן פגשתי בבית הלבן את מזכיר המדינה מרקו רוביו, שאמר ששרידות חמאס מובטחת כל עוד יחזיק בחטופים חיים ומתים ושהחזקתם מהווה מכשול לסיום המלחמה. בפגישה נכח גם יאיר הורן, שורד השבי האמיץ שהוחזק 498 ימים בשבי ושוחרר בעסקה שהשאירה את אחיו איתן בשבי עד היום. מי יבטיח לו שאחיו לא יישאר קורבן הכרחי אחרי עוד עסקה חלקית?
מצאתי אוזן קשבת במיוחד בשיחות עם מזכיר האוצר סקוט בסנט ועם מזכיר המסחר הווארד לוטניק. מהפגישות איתם עולה תמונה שלפיה לממשל האמריקאי יש אמצעים להטיל סנקציות כלכליות משמעותיות הרבה יותר על המדינות והישויות התומכות בחמאס ובעזה, סנקציות שניתן ורצוי למתוח קשר ישיר ביניהן ובין השבת החטופים. האם יש מי בישראל שדורש לכרוך לחצים כלכליים בהשבתם?
בוושינגטון יש מנהיגים חדשים שמבינים את המשמעות של דרישה הומניטרית מול ארגון טרור רצחני. זה עולה באופן גורף מפגישות עם בכירים מסוכנויות המודיעין ומהצבא. אחד מהם הוא גנרל קורילה, מפקד פיקוד המרכז של ארה"ב שהתחיל את דרכו כמפקד מחלקה בריינג'רס, כמו שאח שלי יצא לקרב כמפקד מחלקה בסיירת. הוא הזדהה והביע מחויבות למשוואה שלפיה יש להקצות משאבים צבאיים שיבטיחו שחיילים לא נשארים מאחור.
מרגשים במיוחד המפגשים עם חברי קונגרס רבים שמלווים אותנו בעשור האחרון. אחד כזה הוא בריאן מאסט שהתחיל את הקריירה הפוליטית שלו לאחר שאיבד את רגליו בלחימה באפגניסטן. כעת הוא יו"ר ועדת החוץ בבית הנבחרים המחויב למשוואה שתדאג שהסדרים אמריקאיים בקונפליקט בעזה יתבצעו לאחר שאחרון החטופים יימצא בבית.
*
בשונה משיטות טרור אחרות, כמו פיגועי ירי ודריסה, המכוונות כנגד פרטים ומטרתן איום על הביטחון האישי, "טרור החטיפות" הוא שיטה המכוונת נגד משפחות. מטרתה לפורר את החברה הישראלית המורכבת ממשפחות. יעד ארגון טרור הוא החזקת החטופים - אזרחים וחיילים - לאורך זמן, כאשר ככל שמשך הזמן עולה, כך תעלה התמורה בעבורם באמצעות עסקה. טרור החטיפות של חמאס מכתיב לחברה הישראלית בחירה בין עוול מוסרי לבין עוולה ביטחונית. במקרה אחד, להשאיר חייל או אזרח בשבי אכזרי כלפיו וכלפי משפחתו או לשחרר מחבלים ולשלם "מחירים" שארגון הטרור מכתיב; במקרה שני, להשאיר חייל או אזרח בשבי או להסתכן במלחמה שתעלה במחיר דמים. טרור החטיפות מכריח את החברה לקטלג את עצמה לקבוצות שונות, לדרג כמה אחת שווה ביחס לשנייה ולעורר קוטביות פוליטית.
הדר גולדין עדיין חטוף בעזה והוא מהווה תזכורת לתקופה שבין 2014 ל-7 באוקטובר 2023, לימים שבהם ממשלת ישראל בחרה להזניח את המלחמה בטרור החטיפות.
*
לכל ישראלי יש תמונה אחת שזכורה לו מ-7 באוקטובר. לי זכורה יותר מכל תמונה שתועדה על ידי חמאס ליד עין הבשור. רואים בה מחבל נוח'בה ניצב בלב יישוב בעוטף עזה עם קלצ'ניקוב מכוון, כשברקע מביט פרצופו של הדר אחי בשלט שנתלה במסגרת קמפיין להשבתו. על השלט כתוב: "ניצחון = השבת הבנים". הדר גולדין הוא תזכורת לימים שבהם מדינת ישראל בחרה שלא למנוע את טרור החטיפות כשאפשר היה - כשרק שני חיילים ושני אזרחים הושארו בידי חמאס לטובת עסקאות ואינטרסים "טובים יותר". עכשיו, במקום שני חיילים ושני אזרחים היו 255 חטופים, מתוכם נשארו 50 בשבי, ועל ממשלת ישראל לנצל את הקלפים הביטחוניים והכלכליים שלרשותה כדי להביא לפתרון ראוי למערכה הצבאית, כזה שישיב את אחרון החטופים.
כל עוד ממשלת ישראל לא עושה זאת, יש 255 חטופים – כי עד שלא יביאו את כולם – כולם יישארו בעזה.
*
אחרי שחרורי מהצבא ב-2016 יצאתי למסעי הראשון לארה"ב. בשנים שאחרי טראומת עסקת שליט כל החזיתות הדיפלומטיות להשבת חטופים נזנחו והיה צורך לבנות להן תחליף. באותה נסיעה ייסדנו "משרד חוץ" המבוסס על מאמץ אזרחי. עברנו מאז ארבעה ממשלים אמריקאיים, ובכל פעם היה צריך לבנות מערכת אסטרטגית חדשה. אני שואל את עצמי האם זה תפקידה של משפחת חטוף להיאבק על פתרון שיביא להשבתו? מתברר שכן, ואני מקווה שבעקבות זה שנביא את הדר בדרך הראויה, בדור הבא המדינה תדע מה לעשות כדי למנוע את טרור החטיפות ולא להשאיר אף אחד מאחור.
