בשנות ה-80 המציאה משינה סאונד חדש, שלצד השאיבות ממדנס ומטוקינג הדס תובּל בנגיעות מזרחיות ובשפה תל-אביבית שהפכו אותו למקומי. רגע לפני סוף הסיבוב הראשון שלהם בניינטיז הציע יובל בנאי לקחת את שנות ה-90 – ועכשיו הם מצדיעים למוזיקה הישראלית של שנות ה-70 דווקא.
"שירים של אחרים" הוא גרסת אלבום מקוצרת למיני-סיבוב שחברי משינה הריצו באביב הקודם באותו שם. בערב ההוא הוכיחה הלהקה שגם כשהיא נוגעת בשירים שלא נכתבו על ידי חבריה, היא יודעת כיצד לעטוף אותם מחדש. לא כל העיבודים התרחקו מספיק מהמקור, והסט די הלך על בטוח (במקום "בלדה בין כוכבים" ו"חוזה לך ברח" היה מסקרן לשמוע פרשנות ל"פתחי לי את הדלת" של אחרית הימים, שבנאי ביצע פעם), אבל פה ושם משינה המוכרת ידעה להתנגב פנימה. ובעיקר, חבריה הוכיחו מהו כוחן של 40 שנות נגינה משותפת.
גרסת האלבום עושה קצת עוול למופע, שכן כמה מהרגעים היפים ממנו נשארו בחוץ, ובהם "לא דיברנו עוד על אהבה" של מתי כספי ו"לילות שקטים" של שלום חנוך. ועדיין, 11 השירים שנמצאים כאן מציעים די והותר. ב"שיר אהבה בדואי" יש רפרור ל"רני בפריז", ו"אלינור" של זהר ארגוב הוא גשר בין ז'אנרים שלא תמיד התחברו. עוד רגעים יפים הם "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" של רמי פורטיס, שבו יובל בנאי מנגן בפעמון; "הולך בטל" של תמוז, שבו שלומי ברכה ממשיך את הגיטרה של יהודה עדר; ב"סן-פרנסיסקו" של אריק איינשטיין מצדיעים אבנר חודורוב ומייקל בנסון לתפקידים של אלונה טוראל ז"ל ומיקי שביב מאז; וב"ערב של יום בהיר" של אפרים שמיר יש חצי שורה מ"להתראות נעורים שלום אהבה", המחבר בין אז לעכשיו.
עד שיגיע אלבום חדש של משינה, או שיתגלו הקלטות נדירות (אני ממשיך לפנטז על כך שהם עבדו על אלבום בין השני לשלישי שלהם ובחרו לגנוז אותו), "שירים של אחרים" הוא דרישת שלום מנחמת מלהקה עם לב, שמתאימה לימים העגומים האלה.
