בשבוע שבו פרשו יהדות התורה וש"ס מהממשלה, בעקבות משבר חוק הפטור מגיוס חרדים או "חוק ההשתמטות", נכנס ד"ר דור רובינשטיין (33) לסבב חמישי בעזה. "שיהיה ברור – אני לא שבוז, ואני אפילו שמח להתגייס ואוהב את החבר'ה", אמר ד"ר רובינשטיין. "אבל לאחרונה רובצת עליי מועקה כבדה. אני תורם את חלקי לצבא ולמדינה מתוך מסירות מוחלטת ומחויבות עליונה, ואמשיך לתרום ככל שיידרש – אבל מפריע לי מאוד שהתחלתי להרגיש פראייר".
עד שהעניק לעצמו את התואר המפוקפק, הוא חנה על מסלול ההמראה לחיים טובים. ד"ר רובינשטיין נשוי לאורפז ואב לנועם, בן שנה ותשעה חודשים, ולשירה, תינוקת בת שלושה חודשים, מתמחה באורולוגיה במרכז הרפואי קפלן מקבוצת כללית. "גדלתי בחולון, ובצבא הייתי חובש קרבי בגבעתי. את ההשראה ללמוד רפואה קיבלתי מהרופא הגדודי שלנו – אדם להתפאר בו", שיתף.
באזעקות הבוקר הראשונות של 7 באוקטובר 2023, שהו בני הזוג עם בנם התינוק – שנולד רק שלושה ימים לפני התאריך האסוני והובא הביתה ב-6 באוקטובר – על המרפסת ביחידת הדיור בבית הוריה של אורפז. הם מיהרו להיכנס לממ"ד ולהתעדכן בקבוצת הקשר המשפחתית, שממנה שמע בהמשך על חטיפת בן דודו, בר קופרשטיין.
"בסבב השיחות שעשיתי התקשרתי גם לסבתא שלי, שעידכנה שבָּר התקשר אליה בשש וחצי בבוקר והרגיע שאמנם יש אזעקות, אבל הוא בסדר", נזכר ד"ר רובינשטיין. "רק בסביבות 12 ראינו סרטון שבו הוא זרוק וכבול באיזשהו מרתף בעזה, וככה נודע לנו שנחטף. בר היה מאבטח במסיבת נובה, ומעדויות של ניצולים עולה שהוא פינה נפגעים, ובהיותו חובש גם טיפל בחלקם. בהמשך הוא חבר לצוות משטרתי, ונחטף. היינו נפגשים אצל סבתא בכל סעודת שבת, בחגים ובאירועים משפחתיים משמחים – והוא מאוד חסר לי. אני אדם אופטימי, אבל מי היה מאמין שהשבי הזה יתארך כל כך?"
אות חיים ראשון מבר התקבל רק בפברואר 2025, ובאפריל שיחרר חמאס סרטון שבו נראים בר ומקסים הרקין – מושפלים, עצובים, מתחננים על חייהם וזועקים לעזרה. "אני בבית עם אשתי ועם תינוק בן ארבעה ימים, אזעקות לא פוסקות, מטולטל מהחטיפה של בר – ומקבל צו 8 בפעם הראשונה כרופא. בבוקר אני יורד לדרום לסבב ראשון שנמשך ארבעה חודשים, מצוות ליחידת פלמ"ר – פלוגה רפואית מרחבית – שתפקידה לקבל פצועים מתוך השטח, להעניק להם טיפול חירום ולפנות אותם באופן רכוב לצוותי 669 ולאמבולנסים".
ועכשיו, בפעם החמישית נקטעים חייו המשפחתיים והמקצועיים, ובמהלך שעות בודדות מדי הרופא מוחלפים במדי צבא. "אני נושך שפתיים ומשאיר את החיים שלי מאחור – שזה אומר שההתקדמות המקצועית שלי נעצרת בשנה. למתמחים יש קצובת ניתוחים שהם חייבים לבצע כדי להתקדם שלב, וככל שאני במילואים – אני לא בחדרי הניתוח. ויש לזה אספקט נוסף: מתוך שישה מתמחים במחלקה, נשארו ארבעה – שעליהם נופל עול התורנויות. שמונה כאלה בחודש גומרות את הבן אדם".
לזכותו של מנהל המחלקה, פרופ' דן ליבוביץ, ייאמר שהוא ער לקשיים שחווים המתמחים שלו: "אני מצדיע לדור ולרבים מבני דורו. הוא מסיים שלב משמעותי בהתמחות מורכבת באורולוגיה, כשהוא בעיצומו של סבב מילואים חמישי – ומדובר במעמסה ברמה האישית והלאומית. אני רואה בו ובאחרים דור שמעורר השראה ונותן תקווה לעתיד הרפואה בישראל".
