בית"ר ירושלים משחקת משחק כפול: מצד אחד היא אומרת "חזרתי!" עם החתמות בפרופיל גבוה כמו עומר אצילי והתעניינות בערן זהבי. אבל כשאומרים לה שהיא מועמדת לאליפות, פתאום היא מסמיקה ואומרת: "אליפות? אני? מה פתאום, במקרה ניצחתי ובמקרה טדי מלא". בית"ר הייתה שתי דרגות מעל מכבי חיפה במשחק האירופאיות בשבת. נכון שחלק משחקני חיפה עדיין לא יודעים איך קוראים לחברים שלהם לקבוצה, אבל עדיין היה מדובר בניצחון משכנע. נראה שדבר לא נפגם בשטף ההתקפי שאפיין את בית"ר בעונה שעברה, והציפיות עלו בהתאם.
המטרה של בית"ר היא להתמודד על האליפות, היא כבר הייתה באזורים האלה בעונה שעברה. כשנפתחה האפשרות להחתים שמונה זרים, זה מקל עליה את המלאכה לחיזוק הקבוצה. התקציב שלה גבוה מספיק, הסגל בוודאי יהיה עמוק מספיק, והיריבות לא כאלה מפחידות. היא ראתה שמכבי חיפה בתהליך בנייה, הפועל באר-שבע הודחה מהליגה האירופית ומכבי ת"א הפסידה באלוף האלופים. על הנייר, באר-שבע ומכבי ת"א נראות כמו רמה מעל הליגה - אבל הן פגיעות. ויותר מחשוב מכך: אין להן שחקן כמו ירדן שועה.
בית"ר צריכה להפסיק לשחק אותה כאילו היא לא הוזמנה למסיבה הזאת ולהתחיל להיכנס לאירוע. להפסיק להיכנס לפאניקה בכל פעם שהיא פייבוריטית ולהפסיק להגיד את המילה "תהליך". עשר קבוצות בליגה הזו יכולות רק לפנטז על סגל כמו שלה, ובמשחקים הגדולים בעונה שעברה היא ראתה לעיתים את "הגדולות" משקשקות ממנה - עד שבית"ר כבתה. היא נכשלה בפלייאוף כי היא האמינה לסיפורים שהיא מכרה לעצמה על זה שהיא לא מספיק טובה.
אם בית"ר אכן "בתהליך", אז הצעד הבא שלו הוא התמודדות על האליפות. הקבוצה הזאת כבר רצה בצמרת, הייתה בגמר הגביע - לא בושה לומר שרוצים להשיג יותר. אפשר לחשוב מה יקרה אם היא לא תעמוד במטרה הזו. זה לא משעמם אתכם שהמטרה היא "להתקדם"? להתקדם לאן? אתם קבוצת כדורגל, לא תלמיד בכיתה ג' שרוצה להשתפר במתמטיקה. המטרה היא לזכות באליפות, אחרת אין באמת טעם לכל זה.
