ההדחה של הדוגמנית הטרנסג'נדרית אלאיה הוף מ"האח הגדול" הייתה רגע מעט עצוב. היא הייתה אחת הדמויות היותר-מעניינות של העונה – כנה, רהוטה, לא מתייפייפת ובעיקר נוכחת. הסיפור שלה עם שאול חכם (שהודח גם הוא) היה יכול להתפתח לאחד הרומנים המרגשים שידע הפורמט – אבל זה לא קרה. כי לקהל היה חשוב דבר אחד: שארז איסקוב וחבורתו ימשיכו לשלוט בבית. דווקא כשהמתח בין שאול לאלאיה התחיל להתבשל, הקהל החליט שלא בא לו על זה.
בדומה מאוד למה שראינו בעונה הקודמת, שוב הפוקוס מתנקז סביב דמות גברית אחת – חסרת גבולות, דומיננטית, כריזמטית – שבונה סביבה חבורה מגובשת מדי של מעריצות נאמנות ומעריצים נאמנים אף יותר. מהר מאוד הבית כולו מתיישר לפי הקצב שלה. ארז מתעצבן? כולם מדברים על זה. ארז נעלב? כל האינטרנט על הרגליים. הוא אכן בעל נוכחות, לפעמים משעשע, וללא ספק הדמות המרכזית של העונה – אבל נדמה שכל מי שלא נכנס למסלול שהוא מכתיב, פשוט נמחק ע"י הצופים. אין להם כוח לסיפורים שלא עוסקים באיסקוב.
מה עם לתת קצת במה לאחרים? לא פלא שהם הופכים להיות ממורמרים. כך קרה לאלאיה, שפרחה בתחילת התוכנית, אבל לאט-לאט הבית הפך אותה לדמות מעט כועסת - ובסיומה ההדחה הבלתי נמנעת. היא אישה שלא ניסתה למצוא חן, לא חששה להיכנס לעימותים - אבל לרוע המזל מי שנתפס ברשתות החברתיות כמי שנכנס ליותר מדי עימותים ולא קוראים לו ארז איסקוב - מוצא את עצמו בחוץ מהר מאוד.
ההתנהגות של הקהל מוזרה ובלתי צפויה - זה אולי הסיפור הגדול באמת. נדמה שצופי "האח הגדול" השתנו. פעם הם רצו דרמה, ויכוחים, אגו, קונפליקטים – היום הם מחפשים שקט תעשייתי, רומנים גנריים שאף פעם לא מתממשים עד הסוף, ושליטה אחת ברורה בנרטיב. דיירים חסרי נוכחות שורדים שבוע אחרי שבוע, רק כי הם לא "עושים בעיות". אני מפחד שמתמודד יגיע לגמר רק כי הוא שטף כלים בשקט ומחייך לכולם בבוקר. יוסי בובליל של פעם היה היום מודח אחרי יומיים. מי שלא מתיישר לפי הסיפור של הדמות הראשית - הקהל מאבד בו עניין. הקהל חושב שהוא יודע מה הוא רוצה, אבל הוא טועה לפעמים בענק וכך אנחנו מפספסים תפניות דרמטיות שיכולות להיות בבית. אבל היי, בפרק הבא תהיה עוד שיחה מלב אל לב של ארז איסקוב עם שלקה - מה שאתם אוהבים ורוצים.
