שם הסדרה של איציק לרנר ואיתי לנדסברג-נבו, "איפה היית בהתנתקות", הוא רמיזה מחוכמת על הנרטיב ששולט בה: לא דוקו היסטורי במובן הקלאסי, שמתאר מכמה נקודות מבט את "ההחלטה", "הביצוע" ו"השבר" (כפי שנקראים שלושת הפרקים) שהביאו לפינוי גוש קטיף, אלא הסתכלות על האירוע המכונן מבעד לסיסמת ההתרסה שנשמעת מימין בכל דיון מדיני/צבאי/משפטי – בטח אם מעורב בו עמית סגל – זה 20 שנה.
כך ניתן להסביר, למשל, כיצד נעדרים מהסדרה שורה של אירועים מדיניים וחברתיים שהולידו את רעיון ההתנתקות בסביבת ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, כמו לדוגמה "יוזמת ז'נבה" (שהשפיעה עליו רבות, כפי שגילה ראש לשכתו ומקורבו, דב ויסגלס). או לחלופין, מדוע לא נמצא ולו פלסטיני אחד שיספר על החיים ברצועה צפופה, שבה גרים יותר ממיליון פלסטינים ובתוכם מובלעת של כ-7,500 מתנחלים וכל גדודי הצבא שנדרשו כדי להגן עליהם. לפי "איפה היית בהתנתקות", שרון פחות או יותר קם בוקר אחד, ספג קצת לחץ אמריקאי והתהפך על מפעל חייו ועל אנשים שראו בו את שליח האל לגאולת הארץ.
מכאן ברור גם למה הסדרה אפילו לא מנסה להתמודד עם הטענה הרווחת, שמובאת בסדרה מפי כמה דוברים ודוברות, ולפיה 7 באוקטובר לא היה קורה אלמלא פינוי עזה: זה פשוט לא משתלב עם הרעיון של "איפה היית בהתנתקות", שבמרכזו המחשת השבר הנורא (ומי שלא מכיר בנוראיות שלו הוא הרבה דברים – אוהב אדם אינו אחד מהם) שהתחולל אצל המתנחלים והמתנחלות. מי שמחפש דיון ביטחוני מעט יותר מעמיק ומנומק על הסיבות לאסון ייאלץ להמתין לדוקו אחר או לוועדת חקירה ממלכתית – המוקדם מביניהם.
מאידך, הסדרה משתמשת ב"איפה היית בהתנתקות" כדי לתאר שתי תופעות עומק בימין, שצמחו מתוך המשבר הפוליטי והתיאולוגי: הראשונה היא הזעם נגד מערכת המשפט, שיחד עם יתר המוסדות (צבא, משטרה, תקשורת) הפקירה את זכויות האדם והאזרח של תושבי ותושבות גוש קטיף; והשנייה היא היסוד האנרכיסטי שנמצא בבסיס "נוער הגבעות". בשני המקרים הסדרה מותחת קו בהיר בין קיץ 2005 (הפינוי), חורף-אביב 2023 (ה"רפורמה" והמחאה נגדה) וקיץ 2025, שבו הטרור היהודי נהנה מגיבוי של זרוע מדינית חזקה ומערכות אכיפה מסורסות. הכמיהה לחדש את ההתנחלויות בעזה, בחסות המלחמה, סוגרת את המעגל: לא רק הגשת חשבון על ההתנתקות, אלא מחיקה שלה.
אולם גם כשהיא חסרה מבחינה עובדתית וגם כשהיא מעניינת מבחינה אינטלקטואלית, הסדרה בעיקר פגומה אמנותית: הקריינות של אוהד קנולר כתובה באופן מיושן ונפוח, הוויזואליה ועבודת הארכיון יכולות להיות מרשימות יותר וכך גם הרכב המרואיינים והמרואיינות, לפחות מבין אישי הציבור. למרבה הצער, על הבעיות הללו אי-אפשר להשיב ב"איפה היית בהתנתקות".
