ספק אם עשרות האלפים שהגיעו לפני שבועיים לאצטדיון של אסטון וילה בברמינגהאם העלו על דעתם שהם עומדים לחזות בהופעה האחרונה של אוזי אוסבורן, מיוצרי הרוק הכבד החשובים בהיסטוריה, האבא של ההבי-מטאל, כוכב דוקו-ריאליטי עוד כשהז'אנר היה בחיתוליו, ובאופן כללי אייקון יוצא דופן. מספיק להסתכל ברשימת הלהקות שהגיעו לכבד את האיחוד של אוסבורן עם להקת בלאק סבאת' כדי להבין את חשיבותו העצומה – ממטאליקה וגאנז אנד רוזס ועד פנטרה וסלייר. אפילו דולי פרטון ואלטון ג'ון שלחו ברכות על קריירה מפוארת, משפיעה ומלאת סיפורים שיכולים למלא – ועוד ימלאו – סרט באורך מלא.
אמש, שבועיים אחרי הקידה האחרונה שהתרחשה בעיר הולדתו, אוסבורן מת, והוא בן 76. "בעצב גדול ממה שמילים יכולות להכיל, אנחנו מודיעים על מותו של אוזי אוסבורן אהובנו", מסרה המשפחה. "הוא היה עם משפחתו, מוקף באהבה".
אוסבורן סבל שנים ממחלת הפרקינסון, שהלכה והחמירה בתקופה האחרונה. את הופעת הפרידה ביצע בישיבה על כיסא, לא בדיוק הפורמט האידיאלי להופעת רוק, אבל האושר על פניו מחק איזושהי מחשבה על תחושת החמצה מבחינתו. כשפורסם דבר המופע, סיפרה אשתו והמנהלת המיתולוגית שלו, שרון אוסבורן, שהם מתעקשים על "פרידה מושלמת". מי דימיין שזאת תהיה פרידה טוטאלית.
× × ×
ג'ון מייקל אוסבורן נולד למעמד הפועלים הבריטי שהתעצב במלחמת העולם השנייה, למציאות שבה ילדים צריכים להסתדר בעצמם עם בעיות כמו הדיסלקציה החמורה שממנה סבל, שלא לדבר על דיכאון וטראומה עקב מקרים של בריונות שהביאו אותו לכדי ניסיונות אובדניים. לאביו, שעבד במפעל, לא היה זמן וקשב. אמו עבדה גם היא במפעל וטיפלה בחמישה ילדים נוספים.
ואז, בגיל 14, שמע אוסבורן את הביטלס ומצא את הייעוד שלו: להיות רוקסטאר. כעבור שנה נטש את בית הספר לטובת עבודות כפיים. לקראת סוף שנות ה-60 פגש את הבסיסט גיזר באטלר, ובהמשך חברו השניים לגיטריסט טוני איומי ולמתופף ביל וורד. כולם הבינו מהר את פוטנציאל הכריזמה של אוסבורן, את הסקרנות שהקול שלו מעורר ואת הכוח של רוק אפל, מלנכולי וזועם אחרי שבועת הסיקסטיז התנפצה ברעש ובאלימות.
כך באה לעולם בלאק סבאת', להקה שאימצה בחדווה את הרצון של הקהל לקבל את הרוק שלו מהיר יותר, חזק יותר ואמיתי כמו המציאות שהתפשטה בעולם. שירים כמו War Pigs ו-Paranoid התלכדו באופן מושלם עם עידן של כאוס וחוסר ודאות משני צדי האוקיינוס ונתנו ביטוי לדור שלם שהרגיש מעוך תחת מגף המלחמה בווייטנאם (בארצות-הברית) והצרות הכלכליות (בבריטניה).
לצד האלבומים המצוינים הייתה זו האישיות הבימתית חסרת העכבות של אוסבורן שסחפה מעריצים ומעריצות: גורמים דתיים האשימו אותו ב"שטניזם", והוא עצמו לא בחל בסמים ובאלכוהול, שהביאו לכך שחברי להקתו התייאשו ממנו והחליפו אותו אחרי עשור. אולם האירועים הביזאריים והמופרעים ביותר של אוסבורן קשורים בפולחן אחר שאימץ: לנשוך חיות בראש. ב-1981, למשל, הביא יונה למפגש בחברת התקליטים CBS בכוונה לשחרר אותה כסימן של שלום, אבל מרוב שכרות נשך את ראשה ונזרק מהבניין. שנה אחר כך, על הבמה, נשך ראש של עטלף אחרי שחשב בטעות שהוא עשוי מגומי. אגב, עקב בעיות שתייה לקח לו 19 טסטים (!) כדי להשיג רישיון נהיגה.
× × ×
לאחר שבלאק סבאת' התפרקה, המשיך אוסבורן לקריירת סולו מצליחה, בחסות חיי משפחה מעט יותר נורמליים עם אשתו השנייה שרון, שלושת ילדיהם המשותפים (יש לו שלושה מאשתו הראשונה) ומעמדו כחלוץ אמיתי בז'אנר שצבר פופולריות בזכות להקות כמו מטאליקה וגאנז אנד רוזס. ב-1991, כשהגראנג' כבש ארצות כמו יוליוס קיסר, הוא אפילו זכה להיכנס בפעם הראשונה והאחרונה ל-40 הגדולים עם הלהיט Mamma I’m coming home.
כשהדיסטורשן דעך לטובת הדאנס וההיפ-הופ, אוסבורן המציא את עצמו שוב בדרך אחרת: הוא ומשפחתו כיכבו בניסוי טלוויזיוני חדשני למדי – פתיחת דלתות ביתם למצלמות כדי שיתעדו אותם ויראו לעולם איך מתפקדת (או לא) משפחה של אדם מפורסם ולא שגרתי בעליל. זה עבד: אוסבורן נחשף בנעלי בית כדמות רכה ועגולה עבור קהלים שלא נולדו כשהוא נשך עטלפים. אחר כך הם הלכו להקשיב ללהקות כמו לינקין פארק וסיסטם אוף א דאון והבינו שהבחור הממלמל מהמסך הוא זה שהמציא אותן.
החוש השיווקי של אוסבורן ורעייתו הביא אותו גם להופעה ראשונה בישראל, ב-2010. כ-15 שנה קודם לכן נוסד "אוזפסט", מעין קרקס הבי-מטאל מתגלגל בהובלת אבי הז'אנר. המפיק שוקי וייס, שמבין דבר או שניים בז'אנר, הצליח להנחית אותו בתל-אביב, לערב שמצד אחד תודלק בנוסטלגיה אבל בזכות אוסבורן הרגיש חי ואקטואלי.
שמונה שנים אחר כך הוא הגיע שוב. לפני כן התראיין ל-ynet ואמר על ההופעה הקודמת: "הייתם פסיכים, אקח את ההופעה הזאת לקבר". בין אם התכוון לכך או לא, עכשיו אוזי אוסבורן בדרך לשם, והתיק שלו עמוס עד להתפקע בכל מה שנתן וקיבל לאורך שישה עשורים שבהם הוא תמיד, אבל תמיד, נתן בראש
