בית"ר ירושלים ואירופה זה סיפור אהבה, אבל מהסוג הנכזב. יש חיזור, אבל אין היענות. מי שיתאמץ, ימצא קבוצות אסייתיות עם רקורד טוב יותר במסגרות של אופ"א. בעוד יתר הקבוצות הגדולות בישראל רשמו לאורך השנים הישגים יוצאי דופן בזירה האירופית, בית"ר יכולה לכל היותר לספר צ'יזבטים על ימי האינטרטוטו וניצחונות טקסיים במשחקי גומלין לאחר הכרעה.
הצרה היא שכמו במקרה של כל תקרה, גם את זו הקשורה להצלחה אירופית קשה לשבור. הניקוד הראשוני הוא זה שהכי קשה לצבור. גיבנת הדירוג הנמוך שסוחבת בית"ר דנה אותה בכל פעם שהיא מעפילה לאירופה להגרלות שהופכות את צליחת שלושת סיבובי המוקדמות למשימה כמעט בלתי אפשרית. הקוקטייל הזה, של כישלונות סובייקטיביים וקשיים אובייקטיביים, מפיל את בית"ר על הרצפה שוב ושוב. אלא שהפעם, בחסד של הגורל, מישהו באופ"א קרץ בעינו לברק אברמוב. מוטב שיבין את הרמז.
ההגרלה שהועידה לבית"ר את סוטייסקה המונטנגרית (המשחק הראשון הערב בחוץ ב-21.30) בסיבוב המוקדמות השני של הקונפרנס-ליג, כמו זו שמצליבה אותה עם המנצחת בין גורי הגיאורגית לריגה הלטבית בסיבוב הבא היה ותעפיל, הופכת את המשימה האירופית של השנה לריאלית אפילו עבור מועדון שנודע ברבים ביכולתו לשחק כדורגל בעברית טוב בהרבה מאשר בלועזית. כמובן שייתכן ובסיבוב המוקדמות הרביעי והאחרון ממתין גוליית, אבל ייתכן ולא.
ואולי "ריאלית" היא לא ההגדרה הנכונה. מוטב לומר "בלתי חוזרת". זו ההזדמנות של בית"ר לשבור את התקרה, לשלוח יד לקומה גבוהה יותר, ולהתחיל לטפס. מועדון ישראלי לא יכול לגדול בלי הכסף והלגיטימיות שמביאה עימה הצלחה אירופית.
אלוהים נותן לפעמים אגוזים, אבל זו רק ההתחלה. ההמשך הוא החלק של השיניים. לזכותה של בית"ר ייאמר שהיא דאגה להצמיח אותן בזמן הנכון.
זו ככל הנראה הגרסה האיכותית ביותר של בית"ר שתתחרה במפעל יבשתי מזה שנים רבות, אבל זו לא רק אמירה בנוגע לקבוצה שבית"ר הייתה בעונה שעברה, אלא בעיקר לזו שתהיה השנה. בניגוד להרגלה המגונה מהעבר, הפעם היא מוכנה ככל שאפשר להיות בשלב הזה של השנה, עם זרים חדשים בעמדות הנחוצות (בלם, מגן שמאלי, קשר אחורי וחלוץ) שאולי כבר הספיקו לעשות סיור במחנה יהודה. עכשיו כל מה שצריך הוא לנגוס באגוז.
מכבי חיפה היא מקרה מיוחד. יש לה הכל (מכסת זרים מלאה, אותה ניתן יהיה למלא אפילו יותר בכפוף לאזרוח פוטנציאלי של חלקם), אבל אין לה הרבה. הסגל שלה מלא בשחקנים שכל קשר בינם לבין מאבקי צמרת גבוהה הוא מקרי בהחלט. עם סוף פודגוראנו, דולב חזיזה, איתן אזולאי ואחרים לא בונים מדינה. חלקם היו שחקני עילית וכבר אינם עוד, חלקם כנראה לעולם לא יהיו. זה אפילו לא לגנות המועדון.
הסגל של מכבי חיפה הצריך מהפכה, יודע כל מי שראה משחק אחד או שניים שלה בעונה שעברה, אבל אין מהפכה שיכולה להיות מקיפה ומוצלחת מספיק כדי להפוך אותה בתוך פגרה אחת מבלגן מאורגן לקבוצה איכותית באמת. זו תהיה שנה לא פשוטה.
בדיעבד, ההדחה המוקדמת מול סבאח בעונה שעברה הייתה טיזר לעתיד לבוא. ספק אם מעבר על פני סגנית אלופת אזרבייג'ן היה משנה מהקצה את האופן שבו התפתחה העונה של מכבי חיפה, אבל בטוח שהמערכת הפריכה של השנה – עם מאמן זר ושינויים דרמטיים בסגל, על רקע משבר אמון מתמשך בין חלקים מהקהל למועדון – לא תשרוד פיאסקו בסדר גודל דומה מול קבוצה מבלארוס, טורפדו ז'ודינו (הערב בחוץ ב-21.00).
יותר מכך שבלי לצלוח את סיבוב המוקדמות השני אי-אפשר להעפיל לשלב הליגה, חשוב לעבור את המשוכה הנמוכה הזאת כדי להימנע מתופעת הלוואי של מעידה – נפילה על הרצפה. מכבי חיפה הזאת צריכה לדחות ככל הניתן כל חוויית כישלון ולבנות בסיס של אמון ראשוני שיקנה לה נקודות זכות לקראת ההמשך, לקשיים שעוד יבואו.
בלי היוקרה של ההעפלה לשלב ליגה באירופה אפשר להסתדר. למרות ש-108 קבוצות מעפילות לשלושת המפעלים, הנוכחות הישראלית שם היא עדיין לא אלמנטרית.
הסיבה שמדובר בהישג היא שאי-השגתו היא ברירת המחדל. מה שיחסר לבאר-שבע אם לא תשוב לעלות על מטוס החל מהשבוע הבא ועד לעונה הבאה, זו לא השורה בקורות החיים. היא הודחה מאירופה אחרי שני משחקים בלבד גם בעונה שעברה, ונאמר בעדינות שמצבה בקיץ 2025 טוב מאשר היה בקיץ 2024.
מה כן יכול להיות בעייתי? אם ההשלכות הכלכליות של הדחה ומניעת ההכנסות הגדולות מאירופה יובילו לפשרות מקצועיות. במלוא הזהירות בשל היעדר הידיעה מה מתרחש בלב או במחשבון של אלונה ברקת, אפשר להעריך שהדחה מול א.א.ק לא תהיה זו שתציב את קינגס קאנגווה או לוקאס ונטורה על המדף.
ההצלחה בעונה הקודמת, ובמיוחד האופן הדרמטי שבו הסתיימה עם אובדן האליפות, רק הגבירו את התיאבון של ברקת, הציתו את הלהבה שבה מחדש. היא מרגישה את הקרבה אחרי שנים של צפייה מרחוק. ונטורה וקאנגווה יימכרו רק בסכום שבו היו נמכרים גם אם באר-שבע הייתה עוברת את לבסקי סופיה בסיבוב הקודם ומטפסת כל הדרך אל שלב הבתים של הליגה האירופית – כזה שבו גם מכבי ת"א ומכבי חיפה היו מוכרות, ובצדק, את השחקנים הטובים ביותר שלהן.
המשחק באתונה הוא לא על עתידה של באר-שבע, אפילו לא על עתידה של באר שבע בעונת 2025/26. הוא עוד יום בהיסטוריה המתארכת שלה. עוד יום שיהיה נחמד אם ייזכר לטוב.
