פעמיים שתתה אדמת הגליל העליון את דמעותיו של עופר (פושקו) מושקוביץ, מנהל גידולי האבוקדו בקיבוץ משגב עם וחבר הקיבוץ. בפעם הראשונה היו אלה דמעות של ייאוש וחוסר אונים, כשעמד מנגד וראה את המטע הוותיק, בן קרוב ל-50 שנה, עולה בלהבות בתחילת המלחמה בצפון. השבוע, היו אלה דמעות מסוג אחר לגמרי - דמעות של שמחה, כשהוא החל, במו ידיו, לנטוע שתילים חדשים באותה אדמה חרוכה.
"זה כמו לידה מחדש", סיפר, קולו רועד מהתרגשות. "הלב מתרחב, אחרי כל מה שעברנו זה היה טירוף לגמרי, בשלוש וחצי לפנות בוקר כבר הייתי ער, חיכיתי לראות את השתילים מגיעים. היה מדהים לראות את התאילנדים מתחילים לפזר אותם בשטח".
עם כל השמחה הרבה, פושקו לא שוכח שהדרך לרגע המרגש הייתה ארוכה וקשה. "זה התחיל כשהתקשרו ואמרו לי 'המטע שלך נשרף'", הוא משחזר. "הגעתי וראיתי את המטע עולה באש, אבל לא נתנו לי להיכנס. לוחמים אמרו לי שזה שטח צבאי סגור מסוכן, ולכן לא אפשרי שאכנס. הסבירו לי שמי שנכנס לשטח הזה יורים עליו ישירות מלבנון". פושקו, שפונה עם משפחתו לקיבוץ גינוסר, אך המשיך להגיע כמעט מדי יום למטעים וללולים של הקיבוץ, לא ויתר. "הלכתי ופתחתי את כל הברזים מסביב כדי שהמים יזרמו, שיציפו את השטח, וזה מה שעצר את האש מלהמשיך לשאר המטע". למרות המאמץ, 40 דונמים של עצים עמוסים בפירות שהיו אמורים להיקטף נשרפו.
במשך קרוב לשנה, השטח נותר סגור ופגוע, אך כשהתאפשר סוף-סוף להיכנס, החלה עבודה סיזיפית של שיקום. "היינו צריכים לעקור הכל מהשורש. לחתוך עצים ענקיים, עם גזעים שקיימים כ-50 שנה, ואז להוציא את השורשים מהאדמה", הוא מתאר. "ריסקנו הכל, חרשנו את השטח מחדש, חפרנו בורות, פיזרנו קומפוסט, מערכת השקיה חדשה - הכל מחדש, מאפס".
גם ברגעים הקשים, לא היה ספק שפושקו ימשיך בגידול אבוקדו. "אנשי מקצוע ותיקים אומרים שזה אחד מהשטחים הטובים ביותר בארץ לאבוקדו, בגלל האקלים והאדמה. הרכב מנצח לא מחליפים", הוא אומר בחיוך. "אני מאמין שנגיע ליבולים יפים מאוד".
כבר השבוע, ניטעו 2,200 עצים צעירים על פני 20 הדונמים הראשונים, ובשבוע הבא, אחרי השרב הכבד שיעבור, כל האדמה שנותרה חשופה תתמלא בנטיעות אבוקדו.
עבור פושקו וכל חברי קיבוץ משגב עם, הנטיעה הזו היא הרבה יותר מפעולה חקלאית. "עברנו רגע כואב, שבו האש כילתה את העצים ושברה את רוחנו", הוא משתף. "וכעת, אנחנו שותלים לא רק עצים, אלא גם תקווה, אמונה והתחדשות", לדבריו, "הנטיעה הזו היא הצהרה של המשכיות, חוסן, אהבה עמוקה למקום הזה. השריפה שרצתה לשרוף את רוחנו רק חיזקה אותה. משגב עם מתחדשת - ירוקה, יציבה, ומלאת תקווה לעתיד טוב יותר".
