האסימון לא יורד אצלנו. חמאס מתעקש. חמאס מקשיח עמדות. חמאס לא נשבר. חמאס לא רץ להפסקת אש. משום שכל יום שעובר רק מיטיב עם ארגון הטרור. לא משום שהוא הופך חזק יותר. משום שישראל הופכת פגיעה יותר. כל יום ללא הפסקת אש מקרב את ישראל לקו האדום של חרם בינלאומי. כל פרסום על "עשרות פלסטינים נהרגו כשהמתינו לחלוקת מזון" הופך את ישראל למצורעת יותר. ופרסומים כאלה מופיעים מדי יום בכלי התקשורת המובילים בעולם. כל הצהרה נוספת של אחד מחברי הקבינט משרתת את קמפיין ה-BDS. בשבועות האחרונים סמוטריץ' הוא הספק העיקרי של הצהרות מהסוג הזה. הוא לא עוצר. וכך זה נמשך ונמשך.
למה מישהו חושב שחמאס ימהר לוותר על התענוג הזה, שבו ישראל גם שוחקת את עצמה בשדה הקרב וגם סופגת תבוסה בזירה הבינלאומית?
1 צפייה בגלריה
(מחכים לאוכל בחאן־יונס, השבוע. יש רעב בעזה, אבל חייבים להוסיף: הסיבה היחידה והבלעדית היא חמאס | צילום: אי-אף-פי)
נתניהו העניק ראיון לפודקאסט "נלק בויז", של צעירים רפובליקנים. זה היה פיגוע תקשורתי. התוצאה הייתה שייתכן שנתניהו הוא היטלר. איבדנו אותם. והשבוע זה היה עמוד השער של ה"דיילי אקספרס", עיתון שמרני וידידותי לישראל, שפירסם תמונה קשה לצפייה של ילד פלסטיני גווע. גם אותם איבדנו. ייתכן שעכשיו יואילו מחבלי חמאס להסכים להפסקת אש. הרי ישראל על הקרשים.
תַראו את כל התמונה
הטענות על הרעבה מככבות בשבועות האחרונים בכלי התקשורת המובילים ומצטרפות לטענת הג'נוסייד. נכון שיש אזורים שבהם יש מסעדות שמציעות אוכל מפתה ואפילו שווקים עם כל טוב מצרים וישראל. אבל התמונות לא משקרות – ובמקומות אחרים יש רעב. מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, בכבודו ובעצמו, מוביל את הקמפיין, עם הצהרה כמעט יומית נגד ישראל. הוא זה שטען, כבר ב-23 באוקטובר 2023, ש"עד 7 באוקטובר נכנסו מדי יום לרצועה 500 משאיות". מאז ועד היום אין-ספור "ארגוני זכויות" חזרו על הטענה, עם אין-ספור פרסומים חוזרים ונשנים על "הרעבה".
הטענות הללו מושמעות גם בישראל. שמעתי את השיחה של שלומי אלדר ורותי רוסו עם מועין אל-חילו מעזה. הלב נשבר. הוא לא איש חמאס, ואין לו אוכל לבני משפחתו. יש רעב בעזה. אבל צריך להוסיף: הסיבה היחידה והבלעדית היא חמאס. מחברי המסמך המעמיק "בחינה ביקורתית של האשמות 'רצח העם' במלחמת חרבות ברזל", שהוצג כאן בשבוע שעבר, בדקו את טענת המחסור במזון, וחשפו את העובדה שעד 7 באוקטובר נכנסו מדי יום לרצועה 73 משאיות מזון בלבד. עכשיו נכנסות הרבה יותר. מזון לא חסר.
המראות הקשים של אלה שנאלצים למות על מזבח הריצה אחרי שק קמח הם פועל יוצא של התעללות חמאס בתושבים. גם אל-חילו עצמו הודה שחמאס גוזל את המזון מגורמי הסיוע כדי למכור אותו במחירים מופקעים. ולכן, כל פרסום על רעב שלא מציג את התמונה המלאה – פוגע לא רק בישראל, אלא גם בפלסטינים עצמם. רק חמאס יוצא נשכר.
ביום רביעי שיחרר דובר צה"ל בערבית קטע וידיאו שבו נראים אנשי חמאס בסעודת מלכים במנהרות. אמנם מדובר בסרטון משנה שעברה, אבל הוא מבטא נאמנה את המצב גם היום. רעב? הצחקנו אותם.
כך או כך, בעמוד השער של ה-BBC, הכותרת הראשית הייתה באותו יום: "עשרה בני אדם נוספים מתו מתת-תזונה בעזה, אומר משרד הבריאות. הסוכנויות מאשימות את ישראל ב'מצור' על סיוע". ב-CNN הייתה כותרת דומה. לא היה זכר לחגיגות של מחבלי חמאס. למה להרוס את האג'נדה האנטי-ישראלית עם עובדות מהשטח?
זו בדיוק הסיבה שחמאס מושך את המשא ומתן. משום שהתקשורת העולמית בכיס שלו, והפגיעה בישראל נמשכת. כדי להקטין את הפגיעה ולהגיע לעסקת חטופים הייתה ישראל צריכה ליזום בעצמה, כבר מזמן, הפסקות אש. לתת לחמאס לסרב וכך לעצור את הפגיעה הזוחלת. ויותר מכך, קטאר לא מפעילה לחץ על חמאס, משום שהיא זו שמממנת קמפיינים נגד ישראל. ישראל מתקשה בהבנת המפה. בינתיים, החרם כבר זוחל. הוא יחמיר. אבל בישראל לא הייתה הנהגה שהבינה את ההיגיון של חמאס לפני 7 באוקטובר. ואין כזאת גם מאז 7 באוקטובר.
יורדים לשוליים
הם קראו לדבר הזה "דיון עומק". המנחה היה ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין, ולצידו צבי מסיני, נחום שחף ודוד איש שלום. כותרת הדיון הייתה, "מחדל או בגידה", בנוגע למתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. ובכן, אם למישהו נדמה שתיאוריית הבגידה שייכת לחבורה קטנה של אנשי שוליים מהימין הסהרורי – הוא טועה. מכחישי הטבח במערב, בדומה למכחישי השואה, מימין ומשמאל, טוענים שאו שכל הסרטים מפוברקים או שבעצם ישראל ביצעה את הטבח בעצמה. הם לא לבד.
פה ושם עולה השאלה, כיצד מתפתחת אנטישמיות. ובכן, היא צומחת על קרקע של רסיסי מידע יחד עם שקרים בוטים שמצטרפים לתיאוריה שמציגה את היהודים כמסוכנים לשלום העולם, כמושכים בחוטים, ששולטים בבנקים, בכלכלה העולמית, בממשלות השונות, בעיתונות ובהוליווד.
"דיון העומק" בהנחיית מילשטיין סיפק בדיוק נמרץ את המרכיבים הנדרשים ליצירת תבשיל דומה. כך, למשל, צבי מסיני סיפר ש"סוכני CIA רצחו במיתותיהם 28 חיילים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר כדי לאפשר את ההתקפה". שמעתי ושיפשפתי את האוזניים. מאין זה, שאלתי את מסיני. מברדוגו, ענה, בערוץ 14. התקשרתי לברדוגו. הוא גיחך. לא היה ולא נברא.
מילשטיין שתק וה"דיון" נמשך. ולכאורה לא מדובר באנשי שוליים. מסיני עצמו היה מחלוצי ההייטק הישראלי. שחף הוא פיזיקאי זוכה בפרס מטעם משרד המדע, שנפל במלכודת של מכחישי רצח רבין. איש שלום מוגדר שם כהוגה דעות.
ההיסטוריון ג'פרי הרף כתב על השימוש של היטלר וגבלס בתעמולת "השקר הגדול". כך הם יצרו את עלילת "הסכין בגב האומה" נגד יהודים. הצווחנית טלי גוטליב פירסמה "מידע" על שיחה בין סינוואר לבין איש השב"כ, בן זוגה של שקמה ברסלר. זו עלילת "הסכין בגב" המקומית. עכשיו אלה לא רק אנטישמים מימין ומשמאל שמפריכים את טבח 7 באוקטובר, או טוענים שזו קונספירציה ישראלית. עכשיו אלה ישראלים מתוכנו. והמוני ישראלים אחרים, "פשוטי עם" כלשון היטלר, קונים את השקר. זה עבד בגרמניה של פעם. זה עובד מצוין בקמפוסים במערב. זה עובד גם בישראל של היום. לא ברור כמה בוטים מופעלים על ידי גורמים עוינים מעורבים בקידום תיאוריית הקונספירציה-בגידה, אבל ברור שאיראן וחמאס חוגגים. יש מי שמפרק את ישראל מבפנים.
