במחזה העוועים של המלחמה הבלתי נגמרת בעזה, תפקידם של השרים בצלאל סמוטריץ' ועמיחי אליהו הוא לחשוף בפנינו את האמת שמנחה את ראש הממשלה נתניהו. "תם טקס המו"מ המשפיל עם טרוריסטים, עכשיו עת ניצחון", הכריז סמוטריץ', ואליהו הוסיף ש"מוחקים את עזה, היא תהיה יהודית". נתניהו הכחיש בשפה רפה את הדברים הללו, כשאמר שזו איננה מדיניות הממשלה, אבל מהלכיו מוכיחים שהוא מיישם את תפיסת עולמם.
בקיצור, דבר לא השתנה - מרצחי חמאס לא הובסו, והם עומדים על כך שהצד הישראלי ייסוג מהרצועה, כל האסירים ישוחררו בתמורה לחטופים, והם יישאר הכוח המוביל בעזה. ונתניהו? הוא ממשיך לשלוח את חיילינו לרצועה, עד "הניצחון המוחלט". מה יהיה? אם כך זה יימשך, יהיה פה חורבן הדדי.
תמונה אחת ממחישה את התהום שאליה אנחנו ממשיכים ליפול נוכח הסירוב של נתניהו לסיים את המלחמה בעזה: נער ישראלי, שעומד בפתח המלון ברודוס עם מקל בידיו ומבטיח להחזיר מלחמה לפורעים נגד חבריו.
הפכנו למצורעים. כל העולם נגדנו. ממשלה שלא מציעה חלופה למתרחש ברצועה, לצד תמונות הזוועה שלא ניתנות להסבר של ילדים גוועים ברעב, הופכות אותנו לאומה ערלת לב. הבעיה שלנו לא קשורה ל"הסברה", אלא להתנהגות שאין לה מחילה: מי שחשב שאפשר לסגור את השערים בפני מאות אלפי העזתים המורעבים ולהשליך את המפתחות פנימה מוצא את עצמו נרדף בכל מקום שאליו הוא מגיע.
האנטר ביידן, בנו של נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, דיבר בדם ליבו באמצעי התקשורת בארצו והאשים את נתניהו באחריות מלאה לאסון שישראל חווה מאז 7 באוקטובר והזדעזע מכך שהוא מדבר בראיונות על סבלם של בני משפחתו ולא על סבלם של החטופים: "מבחינתי הוא מפלצת".
ועל כך צריך לומר: שמע האמת ממי שאמרה.
בסוף השבוע ראינו דיווחים על ההרס בממדים היסטוריים שנגרמו למעבדות של מכון וייצמן מהטיל הבליסטי ששיגרו האיראנים לעברו. שני מיליארד שקלים יידרשו כדי לבנות מחדש את המעבדות. בספר שריכז קובץ מהשירה המודרנית באיראן קראתי שיר שכתב מוחמד חוסיין שהריאר, מענקי המשוררים שם. כך הוא כתב לאלברט איינשטיין אחרי שהוטלו פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי: "איינשטיין, הידד ותשואות לך, ועם זאת מה גדול הצער על שהיריב מכין מגילוייך פצצות. איינשטיין, גיהינום המלחמה עוד יפתח את לועו האיום, מה הם אומרים? איינשטיין, פקעת הצער חונקת את גרוני: אני מתחנן בפניך גייס את גאונותך לאיחוי פצעיו של האדם".
למי נפנה ונשאל: מה איתנו? ואולי יש פתרון אחר על פני המשך החורבן.
בימים אלה אנחנו נפרדים מאבי משולם, העורך הראשי שלנו. משולם סיכם את עבודתו בעיתון, ובדבריו ניכר היה להבחין במה שאני מכנה - גדולה. הוא זיהה בצורה מדויקת את הדי-אן-איי של העיתון, והעניק לנו גיבוי ושכל טוב.
אני רוצה לשלוח לו את השיר שהפך בימים טובים ופחות טובים בחיי להמנון: "כנפי רוח", שמבוסס על דברי הרב קוק. "בן אדם, עלה למעלה, עלה. עלה למעלה, עלה, בן אדם. עלה, למעלה עלה. כִּי כֹּחַ עַז לָךְ,
יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ, כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים. אֶל תכחש בָּם, פֶּן יכחשו לְךָ. דּרושׁ אוֹתָם - דרוש, בן אדם, ויימצאו לך מיד".
דרך צלחה, עורך יקר.
נתניהו הכחיש בשפה רפה, כשאמר שזו איננה מדיניות הממשלה, אבל מהלכיו מוכיחים שהוא מיישם את תפיסת עולמם של סמוטריץ' ואליהו
