לרחל שפירא מוזר לראות את המספר 80 ליד שמה, אבל אין ברירה: שלשום (ו') ציינה אחת הפזמונאיות הישראליות הגדולות ביותר את סוף העשור השמיני. "קראתי פעם ראיון שערכה אופרה וינפרי עם טוני מוריסון לרגל יום הולדתה ה-80", היא אומרת. "80 נראה לי אז גיל של סופרת מכובדת, בעלת פרסים. הביטויים שמצטרפים לגיל הזה, כמו 'גבורות', מוזרים לי. זה נראה לי כמו משהו של פוליטיקאים, פרופסורים – אבל בסדר, נתמודד עם זה".
איך חגגת?
"המילה 'חגגת' לא מדויקת. התקופה הזו היא לא עת לחגיגות, אבל חבריי ובני משפחתי החליטו להתכנס, ויש משהו מרגש בחיבוק הזה. אני נרגשת מהברכות, מהפרחים ומהמחשבה שאולי יש מענה לקולי. אדם שכותב צמא לאוזן קשבת, וכך גם אני, אבל אני אף פעם לא מתייחסת לזה בצורה מכנית. תמיד צריך לזכות בזה מחדש. פעם האמנתי שאפשר לתקן את העולם דרך האמנות. עכשיו יש לי הרגשה קשה שמשהו מוחמץ סביבנו. המלחמה ארוכה וקשה, ויש בה כל כך הרבה אבידות ופצועים ונפגעי נפש. הלוואי שהייתי יכולה לעשות משהו כדי לשנות את זה. מה שאני כן מרגישה זה שהמוזיקה והשירה הן דרך לחזק את האנושיות שלנו, שגם היא מותקפת עכשיו".
השירים של שפירא בהחלט חיזקו ומחזקים את האנושיות שלנו, ונקווה שהם לא יותקפו לעולם. רשימה חלקית: "מה אברך", "כמו צמח בר", "חלומות", "שיר של יום חולין", "עוד יום", "אנשי הגשם", "נחמה", "עוד יהיה לי", "דרישת שלום". רבים מהשירים נשמעים רלוונטיים כיום כמו בזמן שנכתבו. "אני כותבת לאן שהמבט והרגש שלי מופנים", אומרת שפירא. "השירים האלה מראש היו מופנים למקומות של פגיעוּת וחרדה, אבל יש גם אור שבוקע מכל מיני סדקים קטנים. הרבה שירים שלי הם מסע מנקודת משבר, כשבאמצע מהבהב סימן קטן של גאולה".
לרחל שפירא מוזר לראות את המספר 80 ליד שמה, אבל אין ברירה: שלשום (ו') ציינה אחת הפזמונאיות הישראליות הגדולות ביותר את סוף העשור השמיני. "קראתי פעם ראיון שערכה אופ רה וינפרי עם טוני מוריסון לרגל יום הולדתה ה-80", היא אומרת. "80 נראה לי אז גיל של סופרת מכובדת, בעלת פרסים. הביטויים שמצטרדפים לגיל הזה, כמו 'גבורות', מוזרים לי. זה נראה לי כמו משהו של פוליטיקאים, פרופסורים – אבל בסדר, נתמודד עם זה".
