בין בדי השמלות הצבעוניות בסטודיו לבין ספרי המתמטיקה מלאי המספרים, חיה לאנא דבאח חיים כפולים, קסומים, משונים להפליא ומדויקים. חיים שמרבית האנשים לא מצליחים לדמיין: ביום היא מורה למתמטיקה בתיכון בנהריה, ובערב היא מעצבת שמלות כלה ותכשיטים – עם לקוחות מהמפרץ הפרסי ועד לונדון. בין חישובי בגרות לגזרות ערב, היא בונה קריירה שנשענת על מקצועיות, צניעות והתמדה, קריירה שלוקחת אותה לפסגת רשימת המעצבות הנחשבות בחברה הערבית.
יש שיקראו לזה חיים כפולים, לאנא קוראת לזה תשוקה.
לאנא דבאח (34) נולדה בארה"ב, ועברה עם משפחתה לישראל כשהייתה תינוקת. עוד מילדותה בדיר אל-אסד היא זוכרת את עצמה נמשכת לשני עולמות מקבילים, כאלה שחשבה שלא ייפגשו לעולם. מתמטיקה ואסתטיקה. שתי אהבות שנדמות כרחוקות, ובכל זאת, נדבקות זו לזו אצלה כמו חוט משי ותפירה עיוורת. "אני יודעת שזה נשמע מוזר", היא מחייכת אך לא מתנצלת, "אבל בשבילי זה מאוד טבעי, גם כדי לפתור תרגיל וגם כדי לתפור שמלה – צריך לדמיין, לחשוב, לדייק".
המעבר החד בין מתמטיקה לאופנה לא מרגיש לה כמו סתירה, אלא דווקא יתרון. מבחינתה, אלו שני תחומים שמחייבים חשיבה מדויקת. "אנשים לא מבינים כמה עיצוב זה מתמטי; כשאני בונה שמלה אני צריכה לחשב בדיוק איך הגזרה תשב, איך הבד ייפול. אפילו השראה יכולה לבוא מצורה, כמו הספרה 8".
"הזמן עף כשאני תופרת, כמו להיכנס לעולם אחר"
את העיצוב היא התחילה אחרי שסיימה תואר שני במתמטיקה. "פשוט אהבתי לחפש תכשיטים, להסתכל באינטרנט. ואז החלטתי לנסות לעצב בעצמי. בהתחלה לא ציפיתי שלקוחות יגיעו, עשיתי את זה בשבילי. אבל אז מישהי הזמינה, ואז עוד אחת – וזה התגלגל". כמה שנים לאחר מכן הגיע גם עיצוב השמלות – הלקוחות עמדו בתור, והפרגון לא נגמר. בלי הרבה תקשורת, בלי יחסי ציבור ובלי דחף מיוחד לכבוש את הרשת – רק עבודה קשה, אהבה גדולה והעיניים הנוצצות של הכלות מול המראה.
הסטודיו שלה נמצא כמה צעדים מהבית. מקום קטן אך קסום. "אני מסיימת ללמד בבית הספר, לפעמים אפילו לא אוכלת – והולכת ישר לסטודיו", היא מספרת בהתלהבות. המפלט הקטן שלה מתמלא בכלות נרגשות, בדים יוקרתיים ורישומים שונים לגמרי מאלה בשיעורי בית הספר. "יש תקופות שאני עובדת עד אחת בלילה, לפעמים אני שם גם עד הבוקר, הזמן עף כשאני תופרת, זה ממש כמו להיכנס לעולם אחר".
והעולם האחר הזה – נפתח ובענק. בשנים האחרונות לאנא מעוררת עניין לא רק בישראל, אלא גם בעולם. הזמינו אותה לא פעם לתצוגות בדובאי ובריאד, ואפילו בלונדון. כולם רוצים לראות את השמלות שהיא מייצרת. באחת הפעמים אפילו עשתה היסטוריה: היא הפכה למעצבת הראשונה מישראל שהציגה תצוגת אופנה בדובאי. "זו הייתה חוויה שלא אשכח לעולם, זה היה לפני הסכמי אברהם, נכנסתי עם הדרכון האמריקאי שלי. התקשרו אליי ברגע האחרון וישבתי ותפרתי כל לילה במשך חודש עד שסיימתי את הקולקציה. עבדתי על התצוגה הזאת 24/7. בסופה, עליתי על הבמה עם שמלה שעיצבתי, ובתוך הראש שלי – כל הדרך שעשיתי מילדותי ועד היום פתאום התכנסה לרגע הזה. בנוסף להתרגשות הפרטית שלי, הרגשתי שאני מייצגת את ישראל, סוג של שגרירה – והם לא רק אוהבים את ישראל, הם מתים עלינו".
אבל בתוך סיפור האגדה יש גם שגרה. "יש לי ילד בן 12, עלי. הוא כל החיים שלי, וההורים מאוד עוזרים", היא מספרת על איך היא מג'נגלת. "החיים שלי מתנהלים בתקופות, כשיש בית ספר אני שם; כשיש חופשות שנתיות אני בסטודיו, כך שאני כל הזמן בתנועה. המשפחה תומכת ואמרה לי לא פעם לעשות מה שנראה לי לנכון, ואני רגילה לעשות את מה שאני אוהבת ורוצה, אז אני עושה את זה".
המעבר בין שני העולמות מצריך מיומנות, סבלנות וגם לא מעט אומץ. לאנא לא נשברת, גם כשקשה, נדמה אפילו שהיא פורחת בדיוק במקום הזה, שבו אישה ערבייה, מוסלמית, אם חד-הורית ומורה – מחזיקה ביד אחת מספריים וביד השנייה מחשבון. "אני אף פעם לא שומעת תגובות רעות, יש הרבה הערכה. גם הקולגות והתלמידים מפרגנים, בעיקר דרך האינסטגרם הם שולחים מחמאות (כי אין זמן לדבר בשיעור מתמטיקה על דברים אחרים). למרות הכל, אני לא מרגישה סלב בבית הספר, אני מרגישה כמו בקרב משפחה. פשוט עושה את מה שאני אוהבת, ואנשים רואים את זה, בבית הספר ומחוצה לו – במיוחד הלקוחות".
העבודה של דבאח מושכת קהל לקוחות מגוון, שמוכן לשלם בהתאם: "יש לי לקוחות יהודיות, מוסלמיות, נוצריות, דרוזיות. גם מתל-אביב וגם מטייבה, גם מדובאי ומסעודיה. את השמלות היוקרתיות אני יכולה להשכיר גם ב-60 אלף שקל, בגלל העיצובים המיוחדים, אבל זה תלוי באבנים, בבדים ובחומר, רוב השמלות לא מגיעות לסכומים האלה".
והעתיד נראה מבטיח וחוצה גבולות. עבור לאנא החלומות ממש לא נגמרו. "אני חושבת לפתוח סטודיו בדובאי או בסעודיה, אולי בשנה הבאה", מספרת בהתרגשות. "יש לי הרבה קשרים במפרץ ואולי בשנים הקרובות אעשה שם משהו מיוחד. תצוגות בפריז וניו-יורק? ברור שזה מעניין אותי. כבר קיבלתי הצעה ללונדון וזה פשוט לא הסתדר מבחינת זמנים. לכן אני לא מופתעת שאנשים שואלים אותי הרבה – למה את לא עוזבת את ההוראה ומתמקדת רק בעיצוב? אבל אני אוהבת ללמד, אני אוהבת את התלמידים, והמתמטיקה – זה חלק ממני, זו אהבה אמיתית שלי".
הסיפור של לאנא דבאח עוד נרקם, היא לא רודפת אחר תהילה, לא שואפת להפוך לסלב. "אני בן אדם די צנוע, למרות שאין מישהו אחד בדיר אל-אסד שלא מכיר אותי. אני רוצה לעבוד, ליצור, להתקדם בקצב שלי ולהגשים חלומות". •
"יש לי לקוחות יהודיות, מוסלמיות, נוצריות, דרוזיות. גם מתל-אביב וגם מטייבה, גם מדובאי ומסעודיה"
