בסְפֶרות העליונות של הכלכלה האמריקאית, ממוקם הביזנס הכי ברוטלי, שמתדלק את השפלות במלחמות בעולם. תעשיות הנשק, ויצרני הפצצות החכמות, וחודרות הבונקרים, מביטים על חורבות עזה, כפי שרק כוחות קפיטליסטים חזיריים יודעים להביט: דרך הקופה הרושמת.
שם מעל ערימות הכסף הגדול, חוככים ידיים בהנאה: איזו מלחמה נהדרת. איזו השמדה לתפארת. העסק עובד, המיליונים נצברים, המניות של מרטין לוקהיד, יצרנית מטוסי הקרב נוסקות לשמיים, מעולם לא הייתה להם כזאת עדנה. מאז 7 באוקטובר, חברת ראייטון, המייצרת את הפצצות החכמות וחודרות הבונקרים, מילאה את כיסיה ואת כיסיהם של המשקיעים במניותיה שהפכו לזהב טהור.
ישראל הפכה את עזה למגרש ניסויים של חידושי תעשיית הנשק האמריקאי (וגם הישראלי), ועכשיו העולם כולו רוצה גם הוא מכל הטוב הזה. ואף מהפלאים והקסמים שישראל הפעילה במלחמת 12 הימים באיראן - המכירות מעולם לא היו טובות כל כך. יש סיבה למסיבה, והם לא ייתנו לילדים הרעבים, למתים המהלכים, ולמושלכים מדממים מביתם, להפריע להם להריח את הכסף הגדול. חלקם במחזה הזה הוא בסך הכל, לספור את שטרות הכסף, וחלקו של טראמפ הוא לאפשר לעשירים להתעשר עוד יותר.
אם רק היה רוצה, יכול היה טראמפ, תוך 48 שעות להביא את נתניהו למצב שבו הוא מסיים את המלחמה, מחזיר את החטופים, עוצר את השטחת עזה וצועק שמספיק זה מספיק. הוא יכול היה להקשיב למומחים המנסים להסביר לו כי ישראל מבצעת פשעי מלחמה עם נשק אמריקאי, ובכך הופכת אותו למנהיג בזוי המאפשר את הזוועות הללו, שהרי ללא ה"מאפשרים" זה לא היה קורה. אבל למה לו?
רק השבוע אמר טראמפ שצריך לסלק את כל ההומלסים מרחובות ארצות-הברית. הוא ראה את האוהלים שהקימו חסרי הדיור ליד הבית הלבן, וזה עשה לו לכלוך בעיניים: "מנהיגים באים אליי ורוצים לעשות עסקים בטריליוני דולרים. הם רואים את ההומלסים בחוץ וזה לא נחמד". טראמפ רוצה סביבה נחמדה, צייתנית, סוגדת לגחמותיו ואם אפשר גם ממוסגרת בזהב בוהק שישמח לו את העיניים. טראמפ לא רוצה הומלסים בחצר האחורית שלו, ולא תמונות של הרעבה במדינות החסות שלו.
דובריו אומרים כי הוא מאוד מוטרד מהתמונות ששטפו השבוע את התקשורת העולמית בהן נראים הילדים הנוטים למות מחוסר תזונה, או חוסר תרופות, את הייאוש בעיני האמהות שאין להם חלב להיניק. זאת הייתה אחת הפעמים שהוא דפק על השולחן ולמחרת נתניהו הורה להצניח מזון לעזה. אבל מנקודת הראות שלו: שתימשך המלחמה, לא רק יצרני הנשק מרוויחים, גם יצרני הבולדוזרים. הכלכלה עובדת. גם לנתניהו לא אכפת - המשך המלחמה מאפשר לו המשך שלטונו. וכך, פעם נתניהו ממליץ על טראמפ לקבלת פרס נובל לשלום, פעם טראמפ נוזף בשופטי נתניהו שיסגרו כבר את כל התיקים. טראמפ טוב לנתניהו, לעיתים, תלוי במצב רוח. עבור ישראל הוא משענת קנה רצוץ, כך גם עבור היהודים בכל העולם.
מה שקורה עכשיו, זו לא אנטישמיות. מול החרפה בעזה, התפתח זעם בינלאומי נגד הציונות, נגד הישראליות. היהודים באשר הם סובלים בגלל מעשיה של ישראל ואי-האכפתיות של טראמפ. האטימות האופיינית לטראמפ ונתניהו, הולידה את הרוע הזה.
אם רק היה רוצה, יכול היה טראמפ, תוך 48 שעות להביא את נתניהו למצב שבו הוא מסיים את המלחמה, מחזיר את החטופים, עוצר את השטחת עזה וצועק שמספיק זה מספיק. אבל למה לו?
