ח"כ חנוך מילביצקי (הליכוד) לא ראוי לכהן כיו"ר ועדת הכספים גם אם לא היה חשוד בפלילים. הוא האיש הלא-נכון במקום הלא-נכון, בזמן הלא-נכון. זה מתחיל עם הפה המלוכלך שלו, עם גסות הרוח הצעקנית שלו, הפוסלים אותו מראשות ועדה כלשהי מוועדות הכנסת. לבטח מראשות ועדת כספים; כנסת היא לא בית מרזח ולא בית בושת.
זה נמשך עם הכשרתו המקצועית של ח"כ מילביצקי. הוא נטול ידע כלכלי בכלל ומקרו-כלכלי בפרט; ניסיונו בעולם העסקים מסתכם בסיוע (בעבר הרחוק) בהקמת בתי קפה בניו-יורק. תקופה ממשוכת הוא משמש, לצד חיפוש מפלגה שתקלוט אותו, כעורך דין של כת דתית הקרויה "קבלה לעם", בעלת מאפיינים ומנהגים מטרידים.
1 צפייה בגלריה
(ניסיונו בעולם העסקים מסתכם בסיוע בהקמת בתי קפה. ח"כ מילביצקי בחקירה | צילום: מוטי קמחי)
הוסיפו את החשד באונס והבינו למה בחירתו של מילביצקי לראשות ועדת הכספים – ועדה המקבלת החלטות בעשרות מיליארדי שקלים ונושאת באחריות לתפקודו של המשק ולניהול תקציבי אחראי של הממשלה – היא חרפה למדינת ישראל. הפעם הקודמת שהשתמשתי בביטוי כה חריף נגד מינוי פוליטי כלשהו הייתה במאי 2006, כאשר ח"כ אברהם הירשזון מונה לשר האוצר. אז זה נגמר בכלא; ראו הוזהרתם.
פטור מהכל
מדוע המפלגות החרדיות דרשו אולטימטיבית להביא לאישור הכנסת את חוק הגיוס המקורי (לפני התיקונים של ח"כ יולי אדלשטיין), אף שהייתה בו התחייבות לגיוס אלפי צעירים חרדים ורשימת סנקציות על המשתמטים? הנה פתרונה: הצעת החוק המקורית, וכמותה גם הניסוחים המעודכנים שלה המתבשלים עדיין בקואליציה, מתבססים על עיקרון שלפיו אברכים לא יגויסו רק אם לא יעבדו. הבשורה שההנהגה החרדית נאבקת למימושה החוקי אמורה לפטור מצה"ל "לומדי תורה אמיתיים", ולגייס את אלו המעיזים לצאת מעולם הישיבות והכוללים ולהצטרף לשוק העבודה.
בכך יציב חוק הגיוס המוצע בפני אברך את הברירה הבאה: רוצה להשתחרר מהאחיזה של ראשי הישיבות ועסקני הפוליטיקה החרדית הקיצונית ולהתחיל לעבוד לפרנסתך ופרנסת משפחתך? בבקשה, אבל בדלת היציאה מהישיבה או מהכולל מחכה לך, מותק, צו גיוס לצה"ל.
כמחצית מהמשפחות החרדיות הצעירות לכודות כבר כעת במצב כלכלי הקרוי "מלכודת עוני". כל עוד ראשיהן לא עובדים הן זכאיות להטבות כספיות רבות ומגוונות. את מרבית ההטבות הללו, המגיעות לאלפי שקלים בחודש, הן עלולות להפסיד כשראש המשפחה יתחיל לעבוד – וייתכן שלפחות בהתחלה רמת חייהן אפילו תרד. בקהיליית הכלכלנים נדונו לכן הצעות והמלצות לצעדים שיחסלו את מלכודת העוני, למשל על ידי התניית זכאות לקצבאות, הנחות והטבות ב"מיצוי כושר השתכרות" ועל ידי סבסוד ישיר של שכר נמוך באמצעות מנגנון מס הכנסה שלילי ("מענק עבודה"). עוד הוצע להעניק פטור מלא או חלקי משירות חובה בצה"ל דווקא לצעיר חרדי שיבחר להצטרף לכוח העבודה, ועד אז להוריד את הגיל שבו דחיית גיוס הופכת לפטור קבע, למשל ל-21 שנים.
החקיקה שעל הפרק מוסיפה כעת למלכוד העוני את מלכוד הגיוס, ובכך היא צפויה להגדיל משמעותית את ממדי אי-ההשתתפות של גברים חרדים בכוח העבודה. כבר היום שיעור התעסוקה שלהם נמוך, 52% בלבד – 100 אלף גברים חרדים בגיל העבודה מועסקים בסך הכל – לעומת 88% מהגברים היהודים הלא-חרדים. לפי המודלים באוצר, הפער יתרחב מאוד לאחר חקיקת חוקי הגיוס-השתמטות. במקום לתמרץ את היציאה לעבודה המפרנסת את בעליה, תתמרץ החקיקה את ההימנעות של האברכים מעבודה ותחמיר את תלותם בממסד הפוליטי והארגוני החרדי. לא מפתיע שבכירי האוצר מגדירים את הצעות החוק הללו כהרסניות לכלכלת ישראל, לדברי מנכ"ל האוצר עצמו, אילן רום.
אישורן בכנסת בשלוש קריאות תעניק לאברך חרדי את הרשות החוקית להתחמק גם מתרומה לביטחון וגם מתרומה לכלכלה. את החשבון הכפול, המסתכם באובדן תוצר מקומי של 60 מיליארד שקל בשנה (לפי חישובים של ד"ר גלעד מלאך ב"שנתון החברה החרדית" המעודכנים ל-2025) ובעלות מילואים נוספת של עוד 15 מיליארד שקל בשנה – ימשיכו לשלם העובדים והחיילים.
אל תחפש אשמים
כאשר בנימין נתניהו חזר לכהן כראש הממשלה ב-2009 עמד מדד מחירי הדירות על 204 נקודות. כעבור 16 שנים, באביב 2025, עמד אותו מדד על 606 נקודות. המדד קפץ בפרק זמן זה – "זמן ביבי" – בכמעט פי 3, כלומר הדירות התייקרו ב-200%. באותן השנים עלה מדד המחירים לצרכן, המשקף את האינפלציה הישראלית הכללית, ב-30%. המחירים "הריאליים" של הדירות זינקו אם כן בתקופת נתניהו פי 2.3, ב-130%, כשמודדים אותם בהשוואה לקצב האינפלציה.
מי אשם? בענף הנדל"ן למגורים שולטת המדינה/ממשלה. למדינה בעלות על מרב הקרקעות, למדינה הרשות הבלעדית לקבוע מה ייבנה איפה ואיך באמצעות תוכניות מתאר, המדינה מאפשרת את כניסת העובדים מחו"ל, המדינה אחראית על פיתוח סביבת מגורים ואספקת תשתיות תחבורה, בריאות וחינוך והמדינה מטילה על קוני ומוכרי הדירות מסים שונים. מכאן שהממשלות שמשלו בארץ ברבע המאה האחרון אחראיות לאינפלציית הדיור לפחות ב-90%. חיפוש אחראים אחרים דומה לחיפוש מטבע אבוד תחת פנס ולא בחושך שם נפל.
בכל זאת לפני חודשים אחדים החל ראש המועצה הלאומית לכלכלה במשרד ראש הממשלה, פרופ' אבי שמחון (אותו אני מעריך מאוד ככלכלן), לחפש את אותם גורמים אחרים, חוץ מביבי, האחראים על ייקור הדירות ולבדוק לעומק את הקשר ה"בעייתי", לדבריו, בין המימון שנותנים הבנקים הגדולים לקבלנים לבין ההתפתחויות במחירי הדירות. לבנקים אלו, טען בלהט פרופ' שמחון, אינטרס למנוע מהקבלנים להוזיל דירות גם כשהביקוש חלש כי בכך הם מגינים כביכול על האשראי שנתנו. הטענה נבדקה על ידי הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל ונמצאה חסרת ביסוס בנתונים. לבנקים, קבע בנק ישראל, "השפעה זניחה" בלבד על המחירים בשוק הדיור, המושפע קודם כל מעסקות יד שנייה. מכירת דירות חדשות תופסת כעת בין 25% ל-30% בלבד מהשוק – ועוד פחות כשלוקחים בחשבון את הבנייה בסבסוד הממשלתי ואת הבנייה במסגרות השונות של ההתחדשות העירונית.
על אף עובדות אלו הצליח פרופ' שמחון להקים צוות לבדיקת השערותיו, בהשתתפות כלכלנים ממשלתיים, בכירים בעבר ובהווה ברשויות הרגולציה והמפקח על הבנקים. הצוות אמנם לא מצא דוגמה אחת מעשית ללחץ של בנק למנוע הורדת מחיר של דירה שבנייתה ממומנת על ידו (ככתוב במסקנותיו: "לא נמצאו תימוכין בשטח לטיעון זה") ואף על פי כן הוא המליץ לאסור על הבנקים להתערב במחירי הדירות. לא נאמר בדוח איך זה ייעשה – האם, למשל, יבוטלו רטרואקטיבית החוזים שהקבלנים חתמו עם הבנקים לשנים קדימה; האם ייאסר על הבנקים להתערב אצל הקבלן גם להוזלת דירות ריקות לא מכורות שמעיקות על כושר פירעון החובות; התשובות ימתינו לצוות הבא.
פה מתבקשות שתי הערות אזהרה. הראשונה: מ-2008 קיימים בארץ חוקים למימון הבנייה למגורים (במיוחד "חוק הבטחת השקעות במגורים") שהם הכי מתקדמים, הכי צודקים והכי מגינים על רוכשי הדירות מכל חקיקה מקבילה ב-OECD.
אין לפגוע בהישג צרכני אדיר זה ואין לפרום את האריג המשפטי הייחודי המעניק שקט וביטחון לרוכשי הדירות. ההערה השנייה: לבנק שמימן בעשרות מיליוני שקלים פרויקטים קבלניים מכספם של חוסכים בקרנות הפנסיה וקופות הגמל יש זכות – ואפילו חובה – לנהל בזהירות את הסיכונים הפיננסיים ולהיות שותף להכרעות העסקיות של הקבלן הממומן.
באשר להתפתחויות עתידיות בשוק הדיור, הן יושפעו משיעור הריבית, מהבורסה, מקצב גידול האוכלוסייה, מגזרות בתקציב המדינה ובעיקר ממדיניות הביטחון: אם המלחמה ברצועת עזה תימשך ותתעצם ואם יוחל בסיפוח חלקים ממנה כפי שדורשים הניצים המשיחיים בממשלה (וכפי שמייחל בסתר חמאס), המשק עלול להידרדר למיתון ושוק הדירות עלול לקרוס.
