מכל הדברים בעולם, הידיעה על המעבר של אוסקר גלוך לאיאקס הזכירה לי מערכון מתוכנית הקאלט "העולם הערב". ארז טל שיחק אזרח מודאג שמגיע לאברי גלעד לקנות סרט בידוד דביק כדי להתגונן מהטילים של סדאם. אברי מבקש מאה שקל לגליל, ארז מכריז שבעיתון אמרו שזה עולה רק חמישה שקלים, אז אברי ממליץ "אז לך תקנה מהעיתון".
מה הקשר? על רקע ההתלהבות המתבקשת מהמעבר לקבוצת הפאר ההולנדית, נשמעו גם לא מעט קולות מאוכזבים ש"ציפו ליותר", או כאלה שטענו שהתקשורת פימפמה נרטיבים לפיהם מאוסטריה גלוך צפוי להמשיך לקבוצה בכירה בפרמייר-ליג או בספרד. אז כן, מדגדג לי להמליץ לכל המאוכזבים שיבואו בטענות לעיתונים או לאתרי הספורט שהבטיחו יותר גדולות ויותר נצורות, אבל כנראה שיהיה נכון יותר להסביר למה בכל זאת מדובר בהעברה נוצצת.
בתור התחלה, צריך להבין שאוסקר ערך את הבכורה שלו בבוגרים רק לפני קצת יותר משלוש שנים. בגיל שבו רבים ומוכשרים מבני המחזור שלו עדיין מקווים לצאת להשאלה לאיזו ריינה כדי לקבל כמה דקות, גלוך כבר עם מספר תלת-ספרתי של הופעות בבוגרים, גולים בליגה האוסטרית, בליגת האלופות ובנבחרת, והוא בקושי בן 21. רזומה שעם כל הכבוד לכישרון העצום שלו, ספק אם היה מצליח לייצר אלמלא ההחלטה לבחור בזלצבורג כקבוצה שתציג אותו לעולם. העניין פה זה אפילו לא גודלן של הקבוצה הקודמת שלו, וזו שאליה הוא עובר עכשיו. זה יותר האופן שבו הקבוצות האלה תופסות את אוסקר.
בהודעה שבישרה על המעבר שלו בטוויטר של רד בול, כתבו האוסטרים From one talent factory to another. סוג של ניסיון אלגנטי של הקבוצה להכניס עצמה לקטגוריה של יצרניות הכוכבים הגדולות של היבשת. ההולנדים מתלהבים אפילו יותר, כפי שניתן להבין מהבחירה שלהם לתת לאוסקר את המספר 10.
