Wir schaffen das, "אנחנו יכולים לעשות את זה" – זו האמירה הזכורה לשמצה של הקנצלרית אנגלה מרקל, שפתחה את גבולותיה של גרמניה לפליטים שברחו מסוריה בצל מלחמת האזרחים ב-2015, לצד פליטים נוספים מ מסוריה, אפגניסטן ועיראק. בעוד אזרחי גרמניה מיהרו לקבל בחום את הפליטים, עשור אחרי יש מי שמשמיעים קולות של חרטה.
עבור גרמניה, זו הייתה אז הזדמנות פז להראות לכל העולם את המהפך המוסרי שעברה ב-70 השנה מאז סיום שלטון הנאצים. עבור הפליטים, זו הייתה הזדמנות להגיע לגרמניה, הכלכלה הגדולה ביותר באירופה. חיכו שם העבודה, מוסדות הרווחה ובתי המשפט וארגוני זכויות האדם שאיפשרו להם איחוד משפחות וקהילה משלהם. היום, בשני הצדדים יש חריקות.
"די מותשים", היטיבה להגדיר זאת כותרת כתבת השער של "דר שפיגל" השבוע. גרמניה עייפה: ממדינה שלא הייתה רגילה לעמוד במוקד החדשות, היא הפכה ליצרנית כותרות סדרתית. ממדינה שמרנית וקופאת על שמריה, היא עברה שינויים גדולים בדמוגרפיה שלה, ואחרי כן בערכיה. במקום אינטגרציה באו התבדלות לצד גזענות והבטחות לגירוש, במקום הפחתת הפיקוח על גבולות, השמירה הוגברה ובמקום הגברת הביטחון של מיעוטים כמו יהודים והקהילה הגאה, אלו הפכו ליעד לאלימות.
המוטו המרכזי של גרמניה ותושביה הוא ניסיון מתמיד להראות לעולם כמה היא למדה מהעבר הנורא שלה, איך היא תעשה הכל כדי למנוע כל פגיעה בדמוקרטיה. "אלטרנטיבה לגרמניה", מפלגת ימין קיצונית ומסוכנת לדמוקרטיה, עם קריצות רומנטיות לנאציזם ולפוטין, זכתה ל-4.7 אחוזים מהקולות ב-2013 כשהוקמה, ל-12.6 ב-2017 ובבחירות האחרונות כבר הפכה למפלגה השנייה בגודלה בפרלמנט עם 20.8 אחוז מהקולות. זה, יותר מכל דבר אחר, מסמן את הכישלון הנורא של ההגירה ותוצאותיה.
גרמניה סובלת ממחסור חמור בדיור, והאשמה מוטלת לפתחן של הרשויות המספקות דיור לפליטים. תושבים רבים, בעיקר במזרח גרמניה, מתלוננים שאחרי שנים של עושק כלכלי בשכרם, בתשלומי הפנסיה שלהם וביצירת מקומות עבודה, בטענה של מחסור בתקציב, כספים רבים מועברים לקליטה והתאקלמות של משפחות מהגרים ופליטים.
בתחום החינוך, ישנם בתי ספר שלא מלמדים על השואה בגלל הפחד מהמהגרים ומהוריהם. מורים הומואים נתקלים לא פעם באלימות, ומורות מתבקשות להתלבש "צנוע".
באשר לקליטה עצמה – רובם של הפליטים והמהגרים לא למדו את השפה הגרמנית, כולל מי שהגיע כילד ועבר דרך מערכת החינוך. כ-20 אחוז מהמהגרים זקוקים כיום לסיוע של מערכת הרווחה, גם אם הם עובדים.
כשמרקל החליטה לפני כעשור לפתוח את השערים להגירה, היא ניסתה לאחד את גרמניה כדי לנגן את הקרשנדו של כהונתה – במקום זאת היא פילגה את האומה. בסקר שנערך לאחרונה ענו 60 אחוז מהגרמנים כי לא יהיו מוכנים להתנדב להגן על ארצם במקרה של פלישה – מספר מפחיד לאור האיום הרוסי ממזרח.
סיפור ההגירה, חוסר ההצלחה של הפליטים והמהגרים להתאקלם בתוך בגרמניה והשינויים שעוברים על גרמניה ולמעשה על אירופה כולה, יכולים להסתכם במשפט אחד: השבוע, נולד בבית חולים בלייפציג פעוט במשקל 3.340 קילוגרם – הוריו העניקו לו את השם יחיא סינוואר.
