עזבו את הרמטכ"ל. אל תלחצו עליו. התנגשות הטיטאנים בינו לבין נתניהו לא תעצור את המלחמה. היא רק תוביל להחמרת הפגיעה בצבא ובמדינה. נכון, אמון הציבור בהנהגה הפוליטית הוא כנראה הנמוך בהיסטוריה של ישראל. צריך להפגין. צריך למחות. צריך לזעוק. אבל אייל זמיר הוא לא ראש מחנה המחאה.
אנחנו לא זקוקים לצה"ל מפוצל ומרוסק. ולא לצה"ל שבו אלוף פיקוד דרום לוחץ על הגז ואחרים במטכ"ל חושבים שזה אסון - כמו שקרה עכשיו ב"קרב הצעקות" בין יניב עשור למפקד חיל האוויר, תומר בר.
1 צפייה בגלריה
האלופים בר ועשור. אנחנו לא זקוקים לצה"ל מפוצל ומרוסק, זה מה שעלול לקרות אם הרמטכ"ל יתפטר | צילומים: דובר צה"ל, יאיר שגיא
זה מה שעלול לקרות אם הרמטכ"ל יתפטר. גם בלי התנגשות ענקים - הנזקים הולכים ומצטברים. אין שום צורך להחמיר אותם. כיבוש עזה עלול להתגלות כאסון. אנרכיה היא אסון הרבה יותר גדול.
אפשר להניח שצה"ל יכול לכתוש ולכבוש את אותם כ-30 אחוז משטח הרצועה שעדיין בשליטת חמאס. החטופים יירצחו. חיילים רבים ייהרגו. וחמאס ימשיך כמובן לפעול ככוח גרילה, בדיוק כפי שהוא פועל עכשיו. התועלת לישראל תהיה אפסית. הרי אין צבא בעולם שהצליח לעקור לחלוטין לוחמי גרילה שמסתתרים בתוך אוכלוסייה של שני מיליון בני אדם.
וממילא, כדי שיהיה סיכוי קלוש להישג כלשהו, יש צורך במרכיב החשוב ביותר. מוטיבציה. אולי, אם נגזים, ל-50 אחוז מהלוחמים יש כזו.
אבל איך בדיוק יוצאים לקרב כשרוב הציבור ולפחות מחצית מהלוחמים חושבים שמדובר בקרב פוליטי שמחליטה עליו חבורה שמובלת על ידי משתמטים או תומכי השתמטות. איך? ועדיין, פיצול בצבא הוא צרה גדולה הרבה יותר.
קיסמים לאש העלילה
הבעיה הגדולה של ישראל הייתה ונותרה הזירה הבינלאומית. חמאס מקרקס אותנו. ארגון טרור שתומך בהשמדת יהודים ובכיבוש העולם הצליח להביס מעצמת הייטק. כחגבים היינו. העולם הצבוע, כולל ישראלים ויהודים, התגייס לתעמולה. ייזכרו לרעה רז סגל, עמוס גולדברג, לי מרדכי, עמר ברטוב ורבים אחרים. וזה עצוב וכואב שהסופרים דויד גרוסמן, אב שכול, ואתגר קרת, חיזקו את העלילה בראיונות שהעניקו לעיתונים מובילים באיטליה, שבה ממילא מפלס האנטישמיות הוא מהגבוהים במערב. מה עובר עליהם? איך זה מוסרי בעיניהם?
אף אחד מאותם "חוקרים" לא הציג נתונים אמינים. הם קבעו עמדה מראש. בעקבות הפרסום האחרון של חמאס על מספרי ההרוגים, פירסם השבוע גבריאל אפשטיין, חוקר לשעבר במכון וושינגטון, את הניתוח העדכני ביותר. שוב מתברר שנשים וילדים נהרגים הרבה פחות, יחסית לחלקם באוכלוסייה. ושוב מתברר שגברים בגילי הלחימה נהרגים הרבה יותר. אבל מפיצי וחסידי עלילת הג'נוסייד לא רוצים לדעת.
בנסיבות הללו, חמאס משתוקק שצה"ל ייכנס למלכודת. ישראל היא כבר המדינה המצורעת בעולם, אבל תמיד אפשר לרדת עוד. מקור בכיר באחת ממדינות אירופה מנה באוזניי חלק מהצעדים הצפויים: "הקפאת חשבונות בנקים, איסורי כניסה, חרם על חברות, הפסקת שיתופי פעולה אקדמיים, ביטול הסכמי סחר". וזה ילך ויחמיר.
שלטון צבאי ישראלי על שני מיליון עזתים הוא חלומו של חמאס. כתבתי בשבוע שעבר שישראל צועדת לחרם כלכלי במודל של דרום-אפריקה. זה מה שחמאס רוצה. כל המהלכים של נתניהו מול חמאס התגלו כטעות אחרי טעות. יש חשש שהטעות הגדולה ביותר עוד לפנינו.
ועוד משהו. נתניהו זקוק לְמְנוע-לחץ על חמאס. אבל הוא מתקשה להבין שהלחץ הגדול ביותר על חמאס יהיה ברגע שהוא ימסור הצהרה דרמטית על הפסקת אש חד-צדדית. זה יעצור את המפולת המדינית. וזה בדיוק מה שילחיץ את חמאס.
החייל האמיץ שפייק
הסנאטור ברני סנדרס הציג אותו כגיבור מלחמה וחושף-פשעים שהיה "עד לזוועות שבוצעו באמצעות כספי משלם המסים האמריקאי". ה-BBC קפץ על ההזדמנות עם הכותרת: "הייתי עד לירי של צה"ל על התקהלות של פלסטינים". "זו הסיבה שהוא התפטר", טען הערוץ. ה-HuffPost יצא עם הכותרת: "לא אמכור את נשמתי, אומר חושף הזוועות של GHF". ו"הארץ", איך לא, הצטרף גם הוא לחגיגה. טאקר קרלסון לא הסתפק בראיון אחד, אלא הבטיח ראיון נוסף, עם החייל האמיץ ש"היה עד לפשעי מלחמה בעזה".
קוראים לו אנתוני אגילר. מדובר בעובד בעייתי שפוטר מה-GHF. זה לא מצא חן בעיניו, הוא התעקש להמשיך ואפילו איים על המעסיק שלו: "תמצא משהו, או שאני על מטוס ביום שלישי ומסיר את הכפפות". באימייל אחר הוא המשיך לאיים: "אתה יודע, מו., אני מחבב אותך. זה לא חייב להיות ככה. אני יכול להיות החבר הכי טוב שלך, או הסיוט הכי גרוע שלך". והסיוט הגיע. אין-ספור ערוצי תקשורת התנפלו על הסיפור.
את עלילת אגילר חובה ללמד בכל פקולטה לתקשורת בעולם. הרי לא היה צורך במחקר מסובך כדי לדעת שמדובר בעובד שההתנהלות שלו הייתה מופקרת, פוטר, התחנן לחזור לעבודה ונדחה. עובד שאיים שאם לא יחזירו אותו לעבודה – הנקמה תגיע. והיא הגיעה. היכן הבדיקה הבסיסית של כלי התקשורת? בדיקת עובדות? בדיקת אמינות? אין סיכוי. הרי מדובר בעלילות נגד ישראל. הן מתקבלות בברכה.
"הטלגרף" הציל קצת את כבוד העיתונות כשהציג את העובדה ש"ה-BBC שידר טענות על פשעי מלחמה בישראל שהעלה עובד ממורמר שפוטר". רוב כלי התקשורת המובילים התחרו ביניהם – מי יעניק כותרת בומבסטית יותר, כואבת יותר, כדי שלצווחני ה"ג'נוסייד" וה"הרעבה", תהיה עוד "הוכחה" שישראל מבצעת זוועות. כולם, או כמעט כולם, הפכו לתואמי ערוץ האחים המוסלמים, "אל-ג'זירה".
כגודל הטעות, קוטן התיקון
הלוואי שזה היה אירוע חד-פעמי. רק עכשיו פירסמו עיתונים רבים, כולל "הניו יורק טיימס", את תמונת הפעוט מוחמד אל-מוואטאק, כולו עור ועצמות, כ"הוכחה" להרעבה. ובכן, מדובר בילד שסובל ממחלה גנטית נדירה, לא מרעב. העיתונים לא שאלו את עצמם, הכיצד אחיו, שעמד לידו, נראה בריא לחלוטין. הם פשוט קיצצו את האח מהתמונה.
ילד אחר שתמונתו התנוססה בעיתונים אחרים הוא אוסאמה אל-רקאב בן החמש, שסובל גם הוא ממחלה קשה שאינה קשורה למלחמה. כבר ב-12 ביוני, בתיאום עם מתפ"ש, הוא יצא עם אמו ואחיו לטיפול באיטליה. התיקונים שפורסמו היו עלובים. העלילה ניצחה.
עבר שבוע. הם היו זקוקים לעלילה חדשה והתנפלו כמוצאי שלל רב על אגילר. אין כמו "עדות מבפנים". שוב נקטו אותן שיטות, וגם הפעם היה צורך בזכוכית מגדלת כדי לחפש את התיקונים.
זה לא נגמר. מישהו כבר מבשל את העלילה הבאה. צריך להיאבק במפיצי עלילות, בשירות חמאס, בלי קשר לממשלה. וצריך להיאבק בממשלה – ולא במדינה – בלי קשר לעלילות.
