בתחילת החודש נפרדה שרה ג'סיקה פרקר מהאלטר-אגו שלה, קארי ברדשו. אם יש משהו שאפשר ללמוד מקארי זה לעולם לא להגיד לעולם, אבל לאור הביקורות על הגלגול הנוכחי - שלוש העונות של 'פשוט ככה' (המשודרות ב-HOT) - אפשר להבין את הרצון לקבור אותה בחדר הארונות בתום העונה. מרוב ניסיון להתאים את הסדרה לעידן הנוכחי, היוצרים הכניסו בכוח דמויות צבעוניות בגוון או במגדר, גם אם הן לא טובות מספיק: סקר שפורסם לאחרונה באחד האתרים בארה"ב הכתיר, ובצדק, את צ'ה דיאז לדמות הכי מעצבנת על המסך.
זה מצטרף לביקורות שנשמעו כבר על 'סקס והעיר הגדולה', על כך שהיא מראה מציאות מנותקת, שכן למרבית הנשים אין כסף לאוסף נעלי ג'ימי צ'ו, שלא לדבר על דירה באזור הכי טוב במנהטן (או בהארלם). ובכל זאת, ממש כמו ש'סקס והעיר' יצרה מהפכה בזמנו, אי-אפשר גם להמעיט בחשיבות של 'פשוט ככה', שהביאה למסך נשים בגילים שבהם התעשייה מוציאה לפנסיה, לפחות מאז שירדה 'בנות הזהב'.
וכמו לפני עשור, תמונת המראה היא לינה דנהאם. 'בנות' שלה הייתה אנטיתזה מוחלטת לגיבורות 'סקס והעיר', עם ארבע נשים צעירות שנכשלות כמעט בכל היבט אפשרי. דנהאם הוכתרה כ'קולו של הדור', אחרי שהחליפה את העקבים בסניקרס ואת בגדי המעצבים בשמלות יד שנייה היפסטריות. עכשיו היא שוב חזרה, עם 'מוגזמת' שרצה בנטפליקס. גם פה הגיבורה היא באותם בגדי יד שנייה ומידות גוף שלא תואמות את מודל היופי השולט, אבל במקום עלילה מחוספסת קיבלנו את האגדה הרגילה על בחורה שנוסעת מעבר לים כדי להתחיל מחדש. אצלה אמנם אין דירה מגניבה בסוהו, אבל היא מסתדרת בתוך יום על גבר שמתאהב בה מהר מדי ואומר את כל הדברים שאישה רוצה לשמוע (לפחות רוב הזמן), ועוד במבטא בריטי (כל הזמן).
כנראה שגם 'קולו של הדור' התבגרה והבינה שאם בגילי ה-20 שולטת הנרקיסיסטיות שבגללה רק רוצים להראות עד כמה החיים מגניבים, בגילי 30 ומעלה מגיע הרצון לראות פנטזיה, את כל מה שהבנו שכבר לא נקבל. ולפחות כרגע, הפנטזיה ש'מוגזמת' מציעה לא מספיק מחדשת ומעניינת, בטח לא בהשוואה ל'פשוט ככה', על כל מגרעותיה הרבות. אם גם ככה הטלוויזיה היא המקום שבו הייאוש יותר נוח, לפחות שהבגדים יהיו יותר יקרים.
