בשבוע שעבר עלה דונלד טראמפ לגג הבית הלבן וניהל שיחת צעקות עם הכתבים שהביטו בו מהמדשאה. הוא אמר להם שעל הגג הזה הוא מתכוון לבנות אולם נשפים עצום בגודלו. שעה קלה לאחר מכן, פקידיו כבר הראו לכתבים תמונות הדמיה של אולם הנשפים העתידי והתברר שכולו זהב. הם אמרו שטראמפ קיבל השראה מארמון ורסאי שבפאתי פריז. למראה התמונות נראה שההשראה הלכה לכיוון הוולגרי: הרבה זהב אבל בלי השיק הצרפתי, קיטש עם טעם עיצובי רע, ושאלה שמרחפת: מה בדיוק הוא הולך לחגוג שם בשעה שהוא מנהל את ארצות-הברית כמוכה טירוף ודוהר לעבר מחיקת הדמוקרטיה ותחילת הפשיזם. בהוראתו נעצרים מדי יום 3,000 מהגרים. הם נתלשים מבתיהם, מבתי המרקחת שבהם הם מקבלים תרופות או ממקומות העבודה. בעיניו לשכתו צריכה להיות עמוסת זהב, ואמריקה צריכה לחזור להיות לבנה כשלג.
כשהוא ירד מהגג, הוא הזרים כוחות משמר לאומיים לתוך וושינגטון בטענה שהוא הולך למגר את הפשיעה, למרות שהיא בכלל בירידה. זה נובע מתוך רצונו להתריס ולהראות כי הוא עושה בעיר כמו וושינגטון ככל העולה על רוחו. הוא מציף אותה בלובשי מדים כדי לסלק הומלסים, או כהגדרתו "פושעים צמאי דם". כך, בהבלחים של טירוף וללא תכנון אסטרטגי, הוא מנהל גם את יחסי החוץ של המעצמה: כאוס, מהול בשיגעון גדלות ובורות. טראמפ למעשה הפך את החדר הסגלגל להעתק כמעט מדויק של לשכת פוטין המוזהבת. מחרתיים השניים ייפגשו באלסקה ואולי ינסו להשוות של מי הזהב נוצץ יותר. טראמפ מנסה בכל כוחו להביא להפסקת המלחמה בין רוסיה ואוקראינה.
מלחמה אחרת שהבטיח טראמפ לסיים היא זו בעזה. בשלל הזיגזגים שעשה, נכון לעכשיו הוא תומך ב"הכל או לא כלום". כלומר, לא עסקאות קטנות ופעימות להחזרת החטופים, אלא כולם תמורת כולם והפסקת אש ממושכת. אגב, זה דבר שאפשר היה להשיג כבר לפני חודשים רבים. לשם כך היה צריך להפסיק את המלחמה, דבר שנתניהו לא רוצה כי קץ המלחמה זה קץ שלטונו. כך גם אמר טראמפ עצמו: שנתניהו ממשיך להילחם כדי לשרוד פוליטית.
טראמפ לא יכול לחולל שינוי במקום נתניהו. אלא שהוא יכול היה ללחוץ, להכות על השולחן, לסגור את הברז ולהטיל אמברגו נשק כמו שעשתה גרמניה. זה עשוי היה להביא את ישראל והפלסטינים להסדר כפוי, זמני, שיביא קץ לסבל החטופים הגוועים למוות ביסורים קשים מנשוא ולסבל הפלסטינים המורעבים, המתים בהפצצות או מתת-תזונה. טראמפ יכול היה להציל את ישראל מידי ממשלתה הזוממת לכבוש את עזה, או במילה המכובסת להשתלט עליה - דבר שהעצים את גל התיעוב כלפי ישראל, גם בקרב ידידותיה הרואות בה עתה מדינה מנודה ומצורעת. במפולת מדינית כזאת לא הייתה ישראל מעולם.
טראמפ לא עוצר את הסחף כי זה לא באמת מעניין אותו. לפני ימים אחדים הוא חתם על הסכם שלום בין אזרבייג'ן וארמניה. איראן כבר איימה לטרפד אותו, אבל לטראמפ יש נייר ביד. אם יצליח להתקדם עם פוטין ותוך זמן קצר לארגן פגישה משולשת עם זלנסקי, בדרך לסיום מלחמת רוסיה-אוקראינה, מלחמת עזה תישאר מאחור. הוא יהיה מצויד בשני הסכמים שיכולים לקדם אותו (לדעתו) לפרס נובל הנכסף. מוושינגטון המזרח התיכון המדמם מעולם לא נראה רחוק כל כך. אלא שאצל טראמפ גם זה יכול להתהפך.