כמעט כל החלטה שמתקבלת בימים הללו בדרג הבכיר ביותר, של ראש הממשלה ושריו, זוכה להרמת גבות. השר שלמה קרעי מחליט על הפרת החלטת בג"ץ בעניין היועמ"שית. השר יריב לוין מחרה מחזיק אחריו ונועל לה את הלשכה בתל-אביב. מגדיל לעשות השר ישראל כ"ץ, שחושב שהוא צריך לאשר לא רק את המינויים מדרגת אל"ם ומעלה, אלא גם לאשר מראש את רשימת המועמדים. המשמעות היא, שאם לחבר מרכז ליכוד יש בן דוד סא"ל שרוצה לקבל דרגת אל"ם – הוא יתקשר לכ"ץ. כל לוחם יתהה אם המח"ט שמוביל אותו לקרב נבחר בגלל קשריו או בזכות כישוריו. אם זה לא הרס של הצבא – לא ברור מהו הרס.
לכל החלטה תמוהה יש נימוק קבוע. "זה בגלל הבייס". וזו אגדה. גם רוב מצביעי הליכוד מרימים גבה לנוכח ההחלטות התמוהות. כך, למשל, בינואר השנה תמכו 54 אחוז ממצביעי הימין בהפסקת המלחמה לשם השלמת שלב ב' של עסקת החטופים. ו-60 אחוז ממצביעי הליכוד מתנגדים לחוק הפוטר חרדים משירות צבאי, גם במחיר הליכה לבחירות. ואין צורך בסקר כדי לדעת שגם הם לא רוצים לחצים פוליטיים לצורך מינוי קצינים.
1 צפייה בגלריה
(סמוטריץ' ובן גביר עם נתניהו במליאה. יחד עם בנו ואשתו, זה "הבייס" - חבורה קטנה מאוד של מחרחרי מדון | צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)
אז מה בדיוק הסיפור על התירוץ ששמו "בייס"? ובכן, יש כנראה בכירים בליכוד שנדמה להם שהמצביעים שלהם הם חבורת חוליגנים חסרי דעת שמחפשים דווקא את ההחלטות הגרועות ביותר כדי להוכיח איזו זקיפות שתזכה לאהדה אצל חברי הבייס הנחותים. אבל כמה הם? רוב מצביעי הליכוד רוצים את טובת המדינה. אפשר להסכים איתם. אפשר לא. זו גזענות להתייחס אליהם כמו אל חבורת אווילים שרוצים לחבל במדינה.
אבל יש בייס. מי שמנסים בכוח לערער את אמון הציבור ברמטכ"ל הנוכחי, כמו בקודם, הם לא מצביעי הליכוד ואפילו לא חברי מרכז הליכוד. מדובר בחבורה קטנה מאוד של מחרחרי מדון, שכוללת את בכירי הימין האנטי-ציוני בתוך הממשלה, יחד עם בנו של ראש הממשלה.
סמוטריץ' כבר "מתגעגע להרצי הלוי". בן גביר קורא בגלוי להדחת זמיר. יאיר נתניהו מצייץ נגדו ממיאמי: "מדובר במרד וניסיון הפיכה צבאית". וגם רוחה המטרידה של הגברת מרחפת מעל כולם, עם כל הפרסומים על התנגדותה למינויו. זה הבייס, שכמובן נעזר בשופרות. זו הכוורת של נתניהו. זה ההסבר לאינספור החלטות הזויות שכולן הובילו אותנו מהמלחמה הצודקת ביותר למפולת הגדולה ביותר.
עתירה שלא במקומה
מטה משפחות החטופים עתר לבג"ץ נגד הממשלה והרמטכ"ל, כדי שאלה יצדיקו את שיקול דעתם בנוגע לשחרור החטופים. ביום ראשון החליט השופט חאלד כבוב כהאי לישנא: "המשיבים יגישו תגובה ממוקדת, שעניינה בשאלה כיצד ובפני מי נדרש להצדיק את האופן שבו מופעל שיקול הדעת בכל הקשור לקביעת התנאים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים... וזאת עד ליום 24.08.2025".
רה"מ ושר המשפטים הגיבו: "באיזו סמכות, ובאיזו זכות, השופט כבוב, אתה מבקש להתערב בשיקול הדעת של ממשלת ישראל בניהול המלחמה בעזה?" לרבים מישראל, וכנראה לרוב הישראלים, יש ביקורת קשה על התנהלות הממשלה. אבל אין מדינה מתוקנת שבה ממשלה צריכה להסביר לבית המשפט את שיקול דעתה בעניין שהוא במהותו מדיני וביטחוני.
נניח שהרכב מורחב של שופטים יפסול את עמדת הממשלה. מה אז? ביהמ"ש יכתיב לה את "התנאים לסיום המלחמה ולשחרור החטופים"? זה רציני? עתירה כזאת היה צורך לזרוק מהמדרגות ברגע שהוגשה. אבל האקטיביזם, דווקא עכשיו, מגיע לשיאים של אבסורד. צר לי, אבל נתניהו ולוין צודקים.
אופס, זה לא בטהרן
החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת טהרן פירסם "קול קורא למסות קצרות במדור חדש - מבטים על החברה הישראלית בשעה זו: בין סוציולוגיה של מלחמה לסוציולוגיה של טיהור אתני והשמדה". זו לא הפתעה. זה ברור שאוניברסיטת טהרן, על כל חוגיה, מטפחת את העלילה שישראל מבצעת "טיהור אתני והשמדה". בהמשך יש קריאה: "על רקע הימשכותם של המעשים הבלתי אנושיים שמבצעת ישראל בעזה – ובהם הרג יומיומי של חפים מפשע, הרס שיטתי של בתים ותשתיות, הרעבה... כתב העת... פותח מדור מיוחד ומקוון של מסות קצרות... על חברה שמאפשרת השמדה שיטתית".
אלא שזה לא קרה באיראן ולא בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה בטהרן. מדובר בפרסום, מילה במילה, של החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה תחת הסמל של אוניברסיטת תל-אביב. זה לא שה"קול קורא" כוון לקבל קשת דעות. יש מקום רק לדעה אחת. זה בהחלט מתאים לאוניברסיטה שפועלת בחסות משטר האייתוללות. אבל אוניברסיטת תל-אביב? היא ממומנת ע"י מדינת ישראל.
ככל שדברים אמורים בעצומת האמנים, שכבר עסקנו בה, חלק מהחותמים טענו שהם רק ביקשו לעורר את דעת הקהל כדי לעצור את המלחמה. אבל אנשי אקדמיה? הרי המילה הכתובה היא לחם חוקם. יש הרג. יש רעב. אבל חמאס אשם. רק חמאס.
אפשר לבוא בטענות להתנהלות הקלוקלת של הממשלה. ועדיין, אפשר לצפות מאנשי אקדמיה שיהיה להם כושר הבחנה בין הרוע המזוקק לבין מי שנאבק נגדו. ההפך הגמור קרה. האקדמיה הפכה לזרוע תעמולה של הרוע המזוקק. זה קרה בעולם. זה קורה גם בישראל.
גם משמאל: אין ג'נוסייד
לא כל האקדמיה. ממש לא. כתב עת של האוניברסיטה העברית Israel Law Review פירסם מאמר על הצד המשפטי של סוגיית הג'נוסייד, שפורסם גם בפלטפורמה של אוניברסיטת קיימברידג'. כותב המאמר, אברהם (ראסל) של"ו, מניח את התשתית המשפטית בשני עניינים. ראשית, ריסוק הטענות נגד ישראל, כולל אלה שהופיעו בתביעת דרום-אפריקה ובהחלטה המקדמית של ביה"ד הבינ"ל לצדק בהאג. ושנית, המאמר מציג תשתית רחבה להגשת כתב אישום נגד חמאס בגין ג'נוסייד. חמאס גם ביצע רצח עם, וגם, כפי שמפרט המאמר, מנהיגיו הצהירו בשנים האחרונות, שוב ושוב, שבכוונתם לבצע השמדה.
נדמה שהמאמר יכול לשמש תשתית לאנשי משרד המשפטים ולפרופ' רון שפירא, שהחליף את פרופ' אהרן ברק בטריבונל השופטים בהאג. צריך רק לקוות שבצמרת המשפטית לא יפסלו את של"ו, רק כי הוא מקהלת.
בנוסף, פרופ' גלעד הירשברגר, פרופ' סיון הירש-הפלר וד"ר אל"ם (מיל') שאול אריאלי בדקו מטעם קבוצת המחקר "תמרור פוליטוגרפיה" את נתוני ההרוגים בעזה וממצאיהם - שעתידים להתפרסם בקרוב - הם ש"יש שיעור הולך וגדל של הרוגים חמושים וירידה באחוז הנפגעים האזרחים" וש"אין תמותה המונית הקשורה לרעב", אם כי הם מזהירים מפני החרפת המצב. שלושת החוקרים, אגב, מזוהים עם השמאל. לתשומת לב תועמלני החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באונ' תל-אביב. ¿
