אני חסיד גדול של כנאפה, וכבר הייתי כמעט בכל מקום בארץ שבו נמכר המאכל הזה. עבורי, כנאפה היא רגע של פינוק עצמי, רגע שמאפשר לעצמך לעצור קצת את העולם, לקחת מזלג, לדלות מהצלחת; שערות הכנאפה מרצדות מעל, הגבינה חצי-נוזלית אבל לא חמה מדי, ואין סיבה להניח את המזלג עד שהצלחת מתרוקנת.
כשנסעתי לצפון, הציפיות שלי היו נמוכות. זה היה יום שישי אחר הצהריים, וידעתי שרוב המקומות יהיו סגורים. חשבתי שאסתפק במאפה קטן רק כדי להכניס משהו לגוף. ואז הגעתי לכפר בוקעתא שבגולן. הכביש הראשי מלא בעסקים קטנים מכל סוג, אז האטתי. שלט אחד קפץ לי לעין: "איברהים קונאפי", כך היה כתוב באנגלית. המוח שלי מיד תירגם ל"כנאפה" והורה לעצור.
במבט ראשון המקום נראה כמו חנות בקלאווה רגילה, אבל טעיתי בגדול. טעיתי גם לגבי המחיר: מנה נדיבה של כנאפה, עם פיסטוקים מעל, עולה 15 שקל בלבד.
איברהים קיבל אותי בחיוך רחב. הזמנתי מיד מנה של כנאפה ועקבתי אחר השפכטל שחתך נתח עבה. כאן לא מסתפקים בחצי מנה, וככה זה צריך להיות. קיבלתי צלחת, ולא הצלחתי לסיים אפילו חצי ממנה. את השאר ארזתי.
ברוב המקומות בארץ הטעם של הכנאפה די ניטרלי, לפעמים אפילו מאכזב. אצל איברהים הטעם מדויק מלמעלה ועד למטה. הגבינה עשירה, בעלת טעם וריח שלא מתביישים להיות נוכחים – והכי מעניין: הכנאפה בקושי מתוקה. איברהים הסביר שזה מכוון: לדעתו, עדיף לאכול אותה עם מעט מאוד סוכר. ואכן, כך היא טעימה הרבה יותר. גם הבקלאוות הקטנות שמצאתי שם היו מאופקות במתיקות. הללויה.
מגיעים צפונה? אל תדלגו על החנות הזאת. אחרי הכנאפה של איברהים יהיה לכם קשה להתפשר על כל גרסה אחרת
* איברהים כנאפה, בוקעתא, הכביש הראשי לכיוון צפון; עוד ביקורות – בערוץ האוכל של ynet
