האם יש גבול לאיוולת? ישראל שולטת על כ-70 אחוז משטח רצועת עזה. אבל היא הכניסה את עצמה למלכודת שבה היא אחראית על 100 אחוז מתושבי הרצועה. קטאר כבר לא מממנת. עכשיו זו ישראל. היה ניסיון להסתיר את סכומי העתק שישראל מוציאה על מזון ותרופות. מדובר בהרבה מיליארדים. וזו רק ההתחלה. ההוצאות ילכו ויגדלו. וזה עוד כלום לעומת עלות הגיוס של 60 אלף אנשי מילואים. לפי תחשיב של האוצר, העלות ליום אחד, רק אחד, של יום מילואים – בתשלום הישיר, בלוגיסטיקה ובהפסד התוצר למשק – עומדת על 3,000 שקל.
על השולחן מונחת הצעה שזכתה להסכמה ישראלית רק לפני כחודש. אבל נתניהו מהסס, אולי מורח זמן. למה הוא מחכה? המחיר המדיני והכלכלי שישראל תשלם על כיבוש עזה הוא מפלצתי. כך לא פוגעים בחמאס. כך פוגעים בישראל. במהדורה מעודכנת של "מצעד האיוולת" של ברברה טוכמן, ההתנהלות הישראלית הייתה זוכה לכותרת מעודכנת: מגה-איוולת.
1 צפייה בגלריה
(שטח E1, כשברקע מעלה־אדומים. סמוטריץ' עובד פול טיים ג'וב בשירות ה־BDS. השבוע נתניהו הצטרף אליו | צילום: רויטרס, Ronen Zvulun)
בר-נביא, הכל כבר הופרך
לא התאפקתי. ראיתי אותו בהפגנה למען החטופים ביום ראשון בערב, ניגשתי אליו ואמרתי: מה שאתה עושה לישראל פשוט מזעזע. הוא ניסה לענות. בניגוד לאופי הסובלני שלי, אמרתי לו שאין לי שום עניין לשמוע את ההסבר שלו. קוראים לו אלי בר-נביא. הוא היה שגריר ישראל בצרפת. והוא הפך לדובר ארסי נגד ישראל.
לפני כשבועיים הוא פירסם מאמר ב"לה מונד" הצרפתי (יחד עם עמיתו, ההיסטוריון ונסן למיר), תוך חזרה שקדנית על כל שקרי תעמולת תומכי חמאס נגד ישראל, כדי להגיע לעיקר העיקרים: קריאה לסנקציות נגד ישראל. חמאס מנהל נגד ישראל חזית כפולה. הוא יודע שהוא לא ינצח בחזית הצבאית. הוא זקוק לאנשים כמו בר-נביא כדי להביס את ישראל בחזית המדינית.
ישראל נאבקת בגל המפחיד ביותר של דמוניזציה מאז הקמתה. אבל בר-נביא מגויס ולא בוחל בשקרים. ג'נוסייד? יש לו הוכחה: דויד גרוסמן טען בעיתון "לה רפובליקה", "בצלם" קבע, ופרופ' עמר ברטוב פירסם ב"ניו יורק טיימס". "שני שלישים מההרוגים הם נשים וילדים", הוא טען. הטענה הזאת כבר הופרכה. בר-נביא חוזר עליה. הוא גם טען שפלסטינים נהרגים על ידי "צלפים שכירי חרב מה-GHF". לידיעת הקרן. במאמר שלו מחזק בר-נביא את הקריאה שלו לסנקציות בקריאה דומה שפורסמה ב"גרדיאן" הבריטי, על ידי בני דמותו, כמו אברהם בורג, אהרן שבתאי ומיכאל בן-יאיר, להטלת "סנקציות משתקות" על ישראל.
ממשלת ישראל עשתה כל טעות אפשרית במלחמה מול חמאס. פה ושם, פחות מאשר בעימותים מקבילים, בוצעו גם פשעי מלחמה. וחבורה של אנשי איוולת, מבן גביר ועד סמוטריץ', השמיעו הצהרות איומות. אבל התמונה הגדולה היא שכל הטעויות וההצהרות לא אמורות להסתיר את העובדה שישראל נאבקת מול רוע מזוקק, של ארגון טרור שקורא להשמדת יהודים ולהשתלטות על העולם. טעויות מול טרור איסלאמו-נאצי לא אמורות להוביל לשיתוק מי שטועה. בר-נביא ואחרים מתייצבים בצד שקורא לשתק את ישראל. ולמעשה, להעניק את הניצחון לחמאס. אין, פשוט אין, גבול לחרפה.
מדינה אחת, פעמיים עם
יש גם גרועים מבר-נביא. אחד מהם הוא פיטר ביינרט, מעין הוגה יהודי שעובר מבמה לבמה ומפיץ את הארס האנטי-ישראלי שלו. פעם הוא היה ליברל ציוני. לא עוד. כבר יותר מדי זמן הוא מכונת תעמולה של אדם אחד. האם צריך להציג את העמדות שלו? בוודאי. אין צורך לטמון את הראש בחול. ביינרט משקף מיעוט לא קטן בקרב יהודי ארה"ב, שלפעמים אדוקים יותר בשנאתם לישראל מהסביבה הלא-יהודית. ובוודאי שצריך להתמודד עם טענות ההבל שלו. האם זה אומר שגם עיתון ישראלי, הפעם זה "כלכליסט", צריך להעניק לו במה?
זה בדיוק מה שקרה השבוע ביום רביעי. קראתי ותמהתי. חופש הביטוי הפך למפלטם של טיפוסים מהסוג של ביינרט. אפשר לשקר. אפשר לשלול את זכות קיומה של ישראל. אפשר להעניק הצדקות לחמאס. אפשר להפוך את ישראל למפלצת. הכל הולך. עמדות כאלה הן כבר המיינסטרים באליטות של העולם החופשי. ואין כמו ציונים משומדים כדי לשלהב את שנאת מדינת היהודים.
כבר התמודדתי בעבר עם הטענות של ביינרט. וגם ניהלנו עימות ענייני בלונדון, בתקופה שהוא עדיין היה ציוני. בשנים האחרונות הוא מטיף למדינה דו-לאומית. מעניין. היכן זה בדיוק עובד במזרח התיכון? בתימן? בסוריה? בסודן? בלבנון? אם ערבים ומוסלמים טובחים ללא הפסקה במי ששונה מהם במילימטר, בצבע או בהשתייכות העדתית, איך זה שדווקא ערבים ויהודים יוכלו לחיות במדינה אחת? זה בסדר כשיש בישראל 20 אחוז ערבים, רובם אזרחים נאמנים. אבל איך זה יהיה בסדר כשבמקום ישראל נקים פה עוד תימן או לבנון? האם ביינרט ודומיו מוכנים לחיות בעיר, בשכונה, בקהילה, במדינה, ש-50 אחוז ממנה הם תומכי חמאס, שהאידיאולוגיה המוצהרת שלהם היא השמדת יהודים? הם יאפשרו לו חופש? הם יתמכו בסובלנות? הוא אמיתי?
מבשרת עוד-דמים
וגם ביינרט לא לבד. "מוחקים את המדינה הפלסטינית", "המסמר האחרון בארון הקבורה של המדינה הפלסטינית", מכריז בצלאל סמוטריץ', פעם ועוד פעם, גם כאשר יזם את הבנייה בשטח E1, וגם כאשר השבוע, ביום רביעי, הממשלה אישרה את הבנייה בשטח שבין ירושלים למעלה-אדומים. "מבשרת אדומים". הפלסטינים בצד שלו. הם לא רוצים מדינה פלסטינית. הציעו להם. הם תמיד סירבו. הם רוצים מדינה אחת. כך שזו הקואליציה: ביינרט, סמוטריץ', חמאס, הרשות הפלסטינית, המפגינים בקמפוסים. כולם בעד מדינה אחת.
אפשר לבנות ביהודה ושומרון. גם לפי כל יוזמות השלום – גושי ההתנחלויות נשארים בשלטון ישראל. אבל לשטח E1 היה תמיד מעמד מיוחד. השטח הוכר כ"רכוש ממשלתי", אבל בנייה לא הייתה. היו יוזמות. למשל, בשנת 2014 העביר השר דאז אורי אריאל מיליוני שקלים לתכנון הבנייה בשטח. אלא שחודשים אחרי יצאה מלשכת ראש הממשלה נתניהו הודעה לתקשורת הזרה: "הוא עשה זאת על דעתו בלבד וללא אישור. לשר הבינוי אין סמכות לתכנן או לבנות מעבר לקו הירוק. לתוכניות האלה אין תוקף והן לא מחייבות אף אחד".
משום שנתניהו של אז עדיין ניסה לשמור על מעמדה הבינלאומי של ישראל. זה נגמר. בחסות נתניהו של היום הופכת ישראל ליותר ויותר מצורעת. אנחנו במפולת. עדיין לא דרום-אפריקה. רק בדרך. סמוטריץ' עושה כל מאמץ לדחוף אותנו לשם. פול טיים ג'וב בשירות ה-BDS ומדינה אחת. הוא לא יונתן אוריך. אף אגורה מקטאר. הכל בהתנדבות. הבעיה היא רק, שביינרט וסמוטריץ' כבר לא לבד. השבוע נתניהו הצטרף אליהם.
