בפסטיבל קאן האחרון הוחלט שלא להקרין בתחרות הראשית את סרטו של נדב לפיד "כן". בפסטיבל טורונטו ניסו לצנזר ולבטל הקרנה של סרט על גבורתו של אלוף (מיל') נעם תיבון ב-7 באוקטובר. ובפסטיבל ונציה, שנפתח היום? הפרו-פלסטינים יכולים להיות מרוצים: אף לא סרט ישראלי אחד באורך מלא יוקרן בו, בעוד בתחרות הראשית יוקרן סרט תוניסאי על הילדה העזתית הינד רג'ב, שנהרגה בתקרית זוועתית ברצועה לפני כשנה וחצי. צפו לדגלי פלסטין על השטיח האדום ואולי גם בטקס הסיום, אם הסרט יזכה.
אבל כל זה לא מספק את הפרו-פלסטינים. 1,500 אנשי קולנוע בכירים, רובם מאיטליה, חתמו על עצומה שקוראת למנהלי הפסטיבל בוונציה "לא לשתוק מול רצח העם בעזה", מה שמעלה את השאלה למה דווקא פסטיבל קולנוע, שכבר ביטא את עמדתו בבחירת הסרטים המוקרנים בו, צריך להציג הצהרות פוליטיות, כאילו היה האו"ם. הגוף שעומד מאחורי העצומה, ושקורא לעצמו "ונציה למען פלסטין", גם דרש לבטל את הזמנתם של הכוכבת הישראלית גל גדות ושל השחקן אוהד ישראל ג'רארד באטלר, שהסרט "בידיים של דנטה" בהשתתפותם יוקרן בוונציה מחוץ לתחרות. גדות כבר הודיעה שלא תגיע לפסטיבל, אבל דובריה מסרו שהסיבה היא בעיות לו"ז ולא מחאה פרו-פלסטינית.
כך או אחרת, אין ספק שמאוד לא נוח להיות ישראלי היום, וגם לא אוהד ישראל, גם לא באירוע תרבותי. פסטיבל סרטים שאמור לבטא מגוון קולות, ישראליים ופלסטיניים כאחד, הפך למפגן חד-צדדי של "אמת אחת", שלא לומר פסטיבל שנאה לישראל. זה לא קורה משום שקברניטיו אכן תומכים באמת הזו או מאמינים בה, אלא משום שהם חוששים להיות מחוץ לבון-טון השולט כיום בקהילת הקולנוע העולמית. דבר אחד בטוח: ישראל הפכה למותג רעיל.
