ראשת הממשלה גולדה מאיר, רתחה מזעם. שבוע אחרי שבוע, לפעמים יום אחרי יום, והסודות הכמוסים ביותר, לרבות בעניינים הרגישים ביותר, בדיוק אלה שמאיר לא רצתה שיתפרסמו, דלפו שוב ושוב ושוב.
ב-18 ביוני 1970 כינסה גולדה את ועדת השרים לביטחון, כך קראו לקבינט פעם; והתנצלה בפני השרים: "אבקש מאוד את סליחתכם, אבל אני יודעת שנעשיתי נודניקית ואינכם אוהבים זאת, וגם אני אינני אוהבת נודניקים, אבל ידידנו דן מרגלית הגיש מחקר לפרסום. נזהרת אני מלהשתמש במילים חריפות, אך איני יודעת מה לעשות. דן מרגלית אינו יושב בישיבות הממשלה, ואין מקרופונים המובילים את הדברים ישר למערכת".
לפני כשבועיים העביר חגי דותן, מנהל הארכיון של ערוץ 13 ובעל התמחות עמוקה במסמכי ארכיון המדינה, את הפרוטוקולים הללו (בעזרת אלי ראכלין) לעיונו של דן, שמחלת הסרטן שלו החמירה מאוד בעת הזו. דותן הסביר שמאיר הגיעה למסקנה שגם ועדת השרים לביטחון דולפת וחייבים לצמצם את הפורום, ואולי גם להפחיד את המדליף שיוותר מתוך מספר קטן יותר והקימה את מה שיכונה לימים "המטבחון של גולדה" והפך למטבחון או לקבינט המצומצם של ממשלות ישראל מאז ועד עולם. "העובדה שגולדה יצרה את המטבחון בגללו, היא אולי הראיה הטובה ביותר לכך שדן הוא העיתונאי המשפיע ביותר בהיסטוריה של ישראל", סיכם.
לפני כמה ימים, ליד מיטתו, הקראנו לדני את הפרוטוקול בנימה הפולנית הסרקסטית של גולדה, ודני שיחזר את המסלול של המעקבים שניסה לנער מדי יום. שאלנו, יודעים בצער שזו כנראה ההזדמנות האחרונה, מי היה המקור. אבל דני סירב בכל תוקף לענות, וזה לא שינה לו כלום שהמקור נפטר מזמן וגם הוא בימיו האחרונים. "הבטחתי לו שלא אגלה, ואין זה משנה אם הוא בחיים או לא".
וכך היה דן מרגלית, דני, שנפטר אתמול בגיל 87, אחרי מאבק אמיץ במחלת הסרטן.
שבועות, חודשים, שנים, שאני חושש מהרגע הזה, שאתיישב לכתוב לזכרו של מי שהיה ב-30 השנים האחרונות מורה הדרך שלי, גם המקצועי, גם האישי, ושכה ניסיתי, ספק אם הצלחתי, לחקות מעט מהתכונות הנדירות שלו – הידע והסקרנות, הותרת האגו מאחור, וההתייחסות לאחר.
ואולי בגלל שהיה כל כך שלם ושמח, נטול מניירות וצנוע, שלא ממש אכפת לו כמה יפה הוא מתלבש, או אם במקרה נשאר לו כתם קטן מהחומוס שעכשיו אכל, ולא ידע את סוג המכונית שבה הוא נוהג כי זה לא היה אכפת לו, שלא שם את עצמו במרכז – אולי בגלל כל אלה היה לו מקום כה גדול לאחרים. ללמוד אותם תוך כדי ראיון, גיוס מקור, שיחה מקרית ברחוב, לצד חמלה אמיתית ורגישות בלי סוף.
תארו לכם איזה מזל ליצוק מים על ידיו של אדם עם יכולות כאלה וידע כזה ועולם עשיר כזה, שמביא איתו נינוחות ואנרגיה טובה שכמו אורה מסתובבת איתו ברחוב.
ואולי בגלל שהאגו לא דיבר, ולכן מה יגידו עליו פחות עניין אותו, דני לא חשש מלהיכנס לעימות ואמר שהאמת עדיפה על כל דבר, גם על הקשרים גם על חברות ולא היסס להקריב גם את אלה וגם את אלה, אם משהו התנגש באמת הזו, ולא משנה מי ומה. מדינת ישראל מעל הכל, גם היהודית וגם הדמוקרטית. בגילו המתקדם, דני ודנה אשתו לא החמיצו אף הפגנה, הם ודגל ישראל ו"ירושלים של זהב" תמיד ברקע, השיר בליגה משלו. והוא לא החמיץ אף משחק של מכבי תל-אביב, אהבת חייו השנייה, עם מינוי קבוע לו ולנכדיו.
ולא החמיץ אף ספר חדש מעניין שיצא. היה בולע ספרים בלי הפסקה, כמעט עד יומו האחרון. בולע וזוכר הכל, בור סוד שאינו מאבד טיפה.
הוא היה הכל, ועוד הרבה באיש אחד.
מקווה שאדע לשמר משהו מהלהט הסקרנות והבעירה שלך.
היה שלום אחי הגדול, מורי ורבי.
