אחת המילים המאוסות ביותר בעברית כיום היא "קונספציה". לא מפתיע, בהתחשב בתדירות שהיא מושמעת בשנתיים האחרונות, שלא לדבר על האסוציאציות הכואבות שהיא מביאה איתה מאז השבת הארורה ההיא. אז זהו שבכדורגל הישראלי יש לפחות עוד שתי קונספציות שאנחנו עדיין מתקשים להשתחרר מהן. אבל אני אנסה בכל זאת.
"קבוצה שעולה ליגה צריכה להחליף כמעט את כל ההרכב שלה". על פניו, קונספציה שדי ברור מאיפה היא מגיעה: משידורי המשחקים של שישי בצהריים שדרכם הליגה הלאומית נראית רחוקה מליגת העל כמו שליגת העל נראית רחוקה מבייסבול. אלא ששתי העולות האחרונות מהלאומית מאתגרות חזק את הקונספציה הזאת. הפועל פ"ת עלתה אתמול למשחק נגד הפועל קריית-שמונה עם שמונה שחקנים ששיחקו בשורותיה גם שנה שעברה, ואפילו שלושת הזרים שבהרכב שלה יכולים לספר לכם כמה מדכא המגרש בגרונדמן ואיך הזרם במקלחות של עפולה.
גם בהרכבה של הפועל ת"א הגדולה - ולשם שינוי גם העשירה – שיחקו אתמול חמישה שחקנים שעלו איתה ליגה, כשרוב האחרים הם פשוט זרים חדשים שהגיעו הקיץ. אפשר לטעון שזה בגלל ששתי הקבוצות האלה היו מראש גדולות על הלאומית, אבל האמת היא שקריית-שמונה וטבריה שברו את הקונספציה הזאת כבר בשנה שעברה.
אפשר אולי להאשים את חולשתה של הליגה בכלל, אבל זאת ממילא נשמעת כמו טענה שפשוט ממחזרת את עצמה רנדומלית כל כמה שנים. אבל אפשר אולי גם לשער שקבוצות מאומנות היטב – והארבע שהזכרתי כאן בהחלט כאלה – שנותנות לצוותים המקצועיים שלהן גב אמיתי, פשוט מרגישות בטוחות יותר בעצמן להצטרף לליגה של הגדולים, עם השחקנים שהביאו אותן לשם. טוב, לפחות עד החלון של ינואר.
"קשה להביא לכאן זרים טובים בגלל המלחמה". תראו, אני מניח שלא מעט עסקאות אפשריות עם זרים נפלו הקיץ בגלל שאחת לכמה ימים נשמעת פה אזעקה. אני לא משלה את עצמי ששנתיים של מלחמה שנראית רע מאוד עבורנו בערוצים זרים זה טוב לכדורגל כאן. מצד שני, מבט זריז על כמה מהזרים שנחתו כאן בחודשיים האחרונים, קצת שומט את הקרקע גם מתחת לקונספציה הזאת. מסתבר שאם משלמים טוב, גם הבלם שכיכב עם יאנג בויז בליגת האלופות יכול לעבור בנתב"ג, שחקן נבחרת בולגריה יכול להזיע בוולפסון, ורשימת הדוגמאות עוד ארוכה. נדמה שגם הקבוצות העניות יותר לא מתקשות למלא את ארסנל הלאומים בסגל שלהן, אם כי כעת אולי החוזים יכללו גם דירה עם ממ"ד וטלפון עם האפליקציה של פיקוד העורף.
