אנשים לא מודעים לזה, אבל ארז מוגרבי עשה מהפכה שקטה בתחום הליהוק לריאליטי. לא עוד כוכבים מוגזמים ויוצאי דופן, שנאבקים על תשומת הלב שלכם. תכירו את כוח-העל של המלוהק האולטימטיבי: הוא רגיל. איש פשוט. הוא מסיפור אחר. מוגרבי לא היה צריך לעשות הרבה כדי למצוא את עצמו כאחד הדיירים המרכזיים בבית 'האח' בעונה המפתיעה הזאת ברשת 13. הוא פשוט אכל שווארמה רגילה באמצע יום עבודה שגרתי כסוכן פרופילים לבניין, כשאחד המלהקים פגש אותו וניסה לשכנע אותו להגיע לאודישן. מוגרבי ניסה להניא אותו ("אמרתי להם שאצלי אין בשר"), אבל המלהק התעקש.
אחר כך מוגרבי הלך הביתה, בפשטות, והתייעץ עם אשתו, דניאלה, שאיתה הוא בזוגיות עוד מימי התיכון, ועד כמה שאפשר גם עם הבת הקטנה שלו, נאיה, שהייתה בת שנה וקצת – והלך על זה. והנה, מפה לשם, מוגרבי יצא מבית 'האח' אחרי חודשיים, אחרי שצבר בחוץ פופולריות של קיסר קטן וסומן כאחד המועמדים הריאליים לגמר ואפילו לזכייה.
"זה מטורף", הוא מודה, "דודה שלי רוזי עקבה אחריי באינסטגרם, פתאום יש ילדים שמחכים מתחת לבית ובוכים. אנשים מבוגרים מנשקים אותי, מכינים לי אוכל".
וכולם מרגישים שהם מכירים אותך - אבל אתה לא מכיר אותם.
"כן, יש להם 0:1 עליי. אני לא ביישן באופי שלי אבל פתאום מישהי מבוגרת נותנת לי נשיקה ואומרת שהיא בכתה כשהלכתי, זה מביך. אני לא מבין מה מצפים ממני. ילדה בוכה, ממני את בוכה? מה אני, עומר אדם? אני בהלם שמצביעים לי. אני רואה צבא, אנשים, קבוצות".
"רשמתי 'מוגרבי' בעברית כי לא ידעתי לרשום את שם המשפחה שלי באנגלית. כששאלו אותי איך אני מאיית את זה, הייתי מעתיק מהפייסבוק או שהיה לי את זה בהעתק-הדבק בטלפון. לא טסתי לחו"ל כי פחדתי לא להסתדר, עד שמישהו בצבא קלט שאני לא יודע לקרוא אנגלית. הם היו בהלם ממני"
איך חשבת שתסתדר מבחינת האופי שלך? אתה עלול להיבלע.
"אני יכול לדבר גם עם עציץ. אני מאלה שיושבים בקופת חולים ובסופר ומדברים עם כולם, מאלה שאומרים 'בוקר טוב' במעלית. אשתי לא מדברת, היא לא אוהבת ללכת איתי למקומות, עכשיו בטח שלא. גם בזוגיות שלנו אני מדבר יותר ממנה, היא חוסכת במילים. אני מדבר לעצמי ועונה לעצמי לפעמים".
חששת שיהיה איזה עניין ביטחוני כשאתה תהיה בפנים, והמשפחה שלך תהיה לבד?
"בטח, אין לי ממ"ד בבית, יש לי מקלט. ואני גם וועד הבית, יותר נכון אני הסגן, אז הסברתי לדניאלה איפה המפתחות של המקלט, כי בבניין אצלי כולם מבוגרים ואני עוזר להם. דאגתי לבניין, זאת לא בושה. אני אוהב את הבניין".
× × ×
רצה הגורל ומוגרבי התחייל לעונה מוצלחת. אחרי כמה עונות שחונות שבהן נדמה היה שהמותג הולך ודועך, הפתיעה עונת הקיץ עם מעורבות רגשית מצד הצופים ושיעורי רייטינג גבוהים להפתיע: פרקי הפתיחה חצו את רף 20 אחוזי הצפייה וממשיכים לשמור על נתונים דו-ספרתיים גבוהים, שלא נראו כבר כמה שנים בגרסת 'האח הגדול' המקומית.
עכשיו מוגרבי יושב בבית וחושב איך הוא חוזר להיות רגיל, אחרי שהטלוויזיה גילתה לו שהוא בעצם מיוחד. בלי רומן בתוך הבית, בלי לצעוק 'אחריי' או לדחוף אג'נדה, הוא הצליח לבלוט ואפילו למשוך אליו אש פה ושם. אמרו עליו שהוא הצל של הדייר ארז איסקוב, שהוא מסמן אויבים אסטרטגיים או ששיתף פעולה עם שיח שוביניסטי בבית. אבל מוגרבי יודע דבר אחד: בעונה הזאת, בגיל 29, בפעם הראשונה בחייו הוא שם את עצמו במקום הראשון.
"בפעם הראשונה בחיים חשבתי על ארז. לא על איסקוב", הוא מחייך, "על עצמי. חשבתי גם על אשתי, אבל כשהבנתי שהכל טוב, למדתי להכיר את עצמי. היו הרבה דברים שהחבאתי והתביישתי לדבר עליהם, עד שהבנתי שהשד לא כזה נורא, שיש עוד אנשים שחושבים כמוני".
על מה למשל?
"על זה שלא קל פה, במדינה. לא מלמדים אותך בבית הספר על החיים. יש דוחות, יש ביטוח לאומי, דברים שלא למדנו ושנופלים עלינו. אני, למשל, מאז שאני ילד התחבאתי בגלל שגיאות הכתיב שלי, אמרתי שאני לא אוהב להשתמש בווטסאפ. אחרי כמה שנים אמרתי 'מה יש לי להתבייש? עשיתי משהו רע?' ואז התחלתי לכתוב הודעות עם שגיאות. היו מתקנים אותי והייתי מקבל את התיקונים ואומר 'זה אני', מנסה להשתנות ולא מצליח. זה לא אומר שאני לא חכם.
"לא אובחנתי אף פעם. יש לי אחות גדולה שהייתה מצטיינת בכל, אבל לי לא היה קל. מאז שאני קטן הרופאים אמרו להורים לתת לי ריטלין, אבל ההורים עשו הכל כדי שאני לא אצטרך. שלחו אותי לכל הפסיכולוגים ונלחמו, אבל בסוף, כשהייתי בכיתה ב', לא הייתה ברירה ולקחתי. במקום להיות ארז הייתי חצי. ישבתי בצד, בשקט. המורה תמיד הייתה בלחץ ושאלה אותי 'לקחת ריטלין?' זה כל מה שהיה אכפת לה. רק דאגו שאקח ריטלין ואשב בצד. למדתי, לא למדתי, העיקר שאהיה בשקט עד שהשיעור ייגמר".
אז גם לא למדת כלום, וגם התקבעה אצלך תחושת כישלון.
"זה גורם לך להרגיש כל כך מאחור. כולם יודעים ולומדים ואתה לא מבין למה אתה לא בסדר. הלכתי ללמוד הנדסת תעשייה ולוגיסטיקה, למדתי שנתיים ואז הגיעה הקורונה ולא הצלחתי לשבת בזום. לא הצלחתי. או באנגלית, שבכיתה ג' המורה לעגה לי מול הכיתה ופשוט הפסקתי להיכנס לשיעורי אנגלית. רק בצבא הבנתי כמה זה חמור. עד אז כל הזמן הדחקתי את זה.
"רשמתי 'מוגרבי' בעברית כי לא ידעתי לרשום את שם המשפחה שלי באנגלית. כששאלו אותי איך אני מאיית את זה, הייתי מעתיק מהפייסבוק, או שהיה לי את זה בהעתק-הדבק בטלפון. לא טסתי לחו"ל כי פחדתי לא להסתדר, עד שמישהו בצבא קלט שאני לא יודע לקרוא אנגלית. הם היו בהלם ממני. כבר בחופשת השחרור לקחתי קורס באנגלית. אז אני לא פרופסור ואני לא יודע לקרוא מאמרים, אבל אני יודע לדבר והתגברתי על הרבה דברים".
"מחשבות טובות" היה אחד ממשפטי המוטו של מוגרבי בבית 'האח', אבל מאחוריו הסתתרה חרדה שליוותה אותו כל חייו, וניסיון להדחיק אותה לטובת חשיבה חיובית. רגע אחד של התפרצות אירע כשנודע לו ולאשתו, דניאלה, שהבת שלהם, נאיה, שאז עוד הייתה עוברית, עלולה לסבול ממום בלב. "אמרתי בתוכנית שהאדם הכי שמח הוא הכי עצוב מבפנים, והרבה פעמים הרגשתי ככה. אמרתי לאנשים 'מחשבות טובות' אבל הייתי שקרן, אני בעצמי לא יישמתי את זה", הוא מודה. "המחשבות שלי הן תמיד אל המקרה הגרוע ביותר, ולפעמים זה גובה ממני יותר מדי".
"רשמתי 'מוגרבי' בעברית כי לא ידעתי לרשום את שם המשפחה שלי באנגלית. כששאלו אותי איך אני מאיית את זה, הייתי מעתיק מהפייסבוק או שהיה לי את זה בהעתק-הדבק בטלפון. לא טסתי לחו"ל כי פחדתי לא להסתדר, עד שמישהו בצבא קלט שאני לא יודע לקרוא אנגלית. הם היו בהלם ממני"
"לא חוויתי את ההיריון והלידה של נאיה כמו רוב ההורים. לדניאלה יש קוצב לב, שאני קורא לו 'קצב'", הוא מוסיף בחיוך. "כשהיא הייתה בת 18, בצבא, היא קיבלה דום לב. היא הייתה לבד במשרד, ובמקרה מישהו ששכח משהו חזר ומצא אותה. הזעיקו אמבולנס, לקחו אותה לטיפול לבבי נמרץ ושם גילו שיש לה מום בלב. נסעתי עשר שעות באוטובוס כדי להגיע אליה".
כשדניאלה הרתה את נאיה הגיעו הזוג לבדיקה. "הרופא התחיל לצעוק עלינו שאסור לנו להיכנס ככה, טבעי, צריך הפריה ושאנחנו מסכנים את העובר. לא היה לנו מושג". השניים נסחפו לסדרת בדיקות ארוכה שניסתה לקבוע אם העוברית נושאת את המום. "עד חודש שמיני חייתי בפחדים. אמרתי לאמא שלי 'למה מגיע לי הדבר הזה? למה כל החיים דברים הולכים לי קשה?' רק בחודש השמיני הושיבו אותנו ואמרו לנו שקרה לנו נס, נאיה בסדר".
בערב ראש השנה לפני שנתיים נקראה דניאלה להליך זירוז לידה, אך הלידה לא התקדמה כמצופה, ובמוניטור לא אותר הדופק של העוברית. "כל הרופאים נכנסו ואני ראיתי שחור", משחזר מוגרבי. "דניאלה נכנסה לקיסרי חירום, לא נתנו לי להיכנס. היא עברה את זה כמו לביאה, הם הוציאו אליי את נאיה ואמרו לי, 'אתה אבא'. היא נראתה כמו חייזר. מאה גרם מפג, המתנה שלנו לראש השנה. דניאלה לא ראתה אותה בהתחלה, שלושה ימים היא הייתה בהתאוששות קשה מהניתוח ואני רואה רק אמהות סביבי, ואני עם תינוקת שלא אוכלת. אם תינוק אוכל 15 מ"ל, היא אכלה בקושי חמש. ידענו שהיא תיוולד קטנה אבל היה לה קשה לאכול, וכל הזמן הלחיצו אותנו".
באחת המשימות הרגשת שאתה שוכח איך נאיה נראית ונשמעת, ובכית.
"את דניאלה זכרתי כי הייתה לי תמונה, אבל את נאיה לא. הרגשתי שאני מפספס המון. כשיצאתי לקח לנאיה עשר דקות לעכל, להבין שזה אני, ואז היא רצה אליי 'אבוש! אבוש!' היא התחילה לדבר! דניאלה אמרה שהיא כבר מדברת אפילו יותר ממני".
איך הרגישו העשר דקות האלה?
"בכיתי את חיי. נפתח הסכר".
× × ×
ההדחה הכפולה של מוגרבי והמודח אחריו, חן קראוניק, בשבוע שעבר, טילטלה את השילוש הקדוש שהכיל את שניהם פלוס איסקוב. הוא יירשם כמשולש גברי שהצליח לעורר את חמתם של צופים רבים, כמו בפעם שבה דנו שלושתם ביתרונות ובחסרונות של אימוץ בת זוג צעירה, בהקשר של הזוגיות של קראוניק ושירז.
"אני לא יודע מה נתפס טוב או לא", מסייג מוגרבי, "דיברתי את מה שעל ליבי. אני ודניאלה גדלנו יחד מגיל 16, כל אחד הוריד מהמגרעות שלו. אשתי מכילה אותי, וקשה מאוד להכיל אחד כמוני, אני יודע את זה. אני חושב שהשיחה הזאת ספציפית לא הובנה נכון, זה היה סלנג".
אמרת "אתה יכול לכוון את זה אליך, אתה מסדר את זה איך שאתה רוצה".
"כוונת המשורר הייתה שזוגיות זו שותפות. שצריך לעצב את שניהם, שאם שניכם מתעקשים על משהו תמצאו את עמק השווה. אמרתי את זה גם לשירז. אשתי ואני ידענו לפתור דברים, אבל בדור של היום מה שמקולקל מחליפים במקום לתקן".
כשיצאת, הופתעת מחילוקי הדעות סביב איסקוב?
"מאוד. אני לא יודע מה רוצים ממנו, כולם טועים. אנחנו לא ידענו לאן נכנסנו, ואני מאמין שגם הוא. הוא בן אדם טוב שהרבה אנשים תלו בו תקוות".
אתה מתכוון לכדורגל?
"כן, הוא קפטן מגיל 14 בנבחרות ישראל. בגיל שלו הוא חשב שכבר יהיה בטופ, הוא האמין בזה. ועם השנים האכזבות עיצבו אותו. הוא בן אדם מאוד מחוספס. רבתי איתו הרבה, לא יודע אם ראו כי רבנו בבין-אישי, לא ליד אנשים. אמרתי לו, 'לא מדברים ככה, לא מתנהגים ככה'. ההבדל הוא שאני לא אצא על חברים ליד אנשים. אז אמרו לי שאני נגרר וצל, זאת חברות בעיניי. אם לא הייתי עושה את זה - אז איזה מין חבר אתה, ואם אתה עושה את זה – אתה נגרר".
מה איסקוב לא מבין לגבי אנשים?
"אני באמת לא מבין בפלירטוטים, אני לא התחלתי עם בחורה בחיים. אבל מי שלא היה רוצה את זה, לא היה נכנס לזה מכלתחילה. היה אומר 'לא מתאים לי, תעצור'. אז נכון שזה לא נראה טוב, אבל הוא תמיד אמר להן, 'אני לא נכנס לזוגיות', וייאמר לזכותו שהוא היה כן. 'אני אוהב את הדרך, את התוצאה אני לא רוצה', והן זרמו עם זה".
במוצ"ש ה-13 ייערך הגמר. מי ייקח את העונה, ומי אתה רוצה שייקח?
"איסקוב ואיסקוב. אני חושב שמגיע לו לנצח ושהוא עבר דרך. הייתי רוצה שהוא ייפתח יותר ויגיד דברים, אבל מגיע לו. הוא עבר שם דרך עם עצמו. הבן אדם בא ל'האח' וידע שהוא לא יהיה יותר בכדורגל, זה משהו שהוא עשה מגיל שמונה. הוא בא עם תחושת כישלון, והלוואי וייפתחו לו מלא דלתות. אני את שלי כבר לקחתי. כל מי שלא האמין בי, כל מי שאמר לי שאני מדומיין. כשרציתי להיות לוחם, האנשים הכי קרובים אליי אמרו לי, 'אתה תהיה לוחם? אתה לא יכול, תחזור אחרי יומיים'. בעצם הם אומרים לי 'אתה לא מספיק טוב' ובסוף הייתי מצטיין יום העצמאות של חיל הנדסה קרבית, קיבלתי כומתה של המפקד ועשיתי שירות לוחם משמעותי. החיים שלי זה רצף של הוכחה עצמית, ואני לא אפסיק".
