זאת לא תקופה מצחיקה במיוחד – והיא כבר נמשכת שנתיים – אבל הכתרתה של "מוריה וברקו" בפרומואים בתור "תוכנית האקטואליה הכי אמיצה בישראל" היא בהחלט בדיחה מוצלחת. הרי מה יותר זועק "אומץ" מרצועה שבה האופוזיציונר (אייל ברקוביץ') שאל למה מראים תמונות של רעב מעזה והעיתונאית (מוריה אסרף) ענתה שאין לה מושג. עיטור הגבורה הטלוויזיונית כבר בדרך.
בניכוי תארים שעשויים מאה אחוז בולשיט, הפיכתה של "מוריה וברקו" לתוכנית יומית היא צעד לא בלתי מושכל של ערוץ 13: זאת בוודאי זריקת אספרסו לעומת הרצועה חסרת האופי ששודרה שם קודם, עם פוטנציאל למשוך את הקהל שמחכה ל"אזור מלחמה" ולהוות אלטרנטיבה עבור אלו שמעדיפים שיחות פרלמנט קולניות על פני שעת ריכוז בגנון של עודד בן עמי בערוץ 12. הכימיה של אסרף וברקוביץ' יותר מגובשת וקצבית; הפאנל אמש היה אמנם גברי מדי אבל יחסית מגוון; והקקופוניה והסיסמאות אמנם קדחו אך היו גם רגעים של חיוכים והומור. יחסית לתהום הפעורה בין חלק מהצדדים, גם זה משהו.
אלא שההתרחבות לימי חול מציבה בפני "מוריה וברקו" אתגרים יותר תכופים מאלה שמצפים לתוכנית שמשודרת בשבת בערב: ברקוביץ' לא בדיוק מחובר בווריד להתפתחויות האחרונות (וגם לא לישנות יותר), ונדמה שאין לתוכנית מספיק כלים כדי לעסוק ברצינות בכותרות טריות, שלא לדבר על אירוע מתגלגל בשידור חי. גם לא בטוח בכלל שפורמט שניזון מחילופי צעקות כל כמה דקות מתאים בהכרח לשעה שבה חוזרים מהפקקים ו/או מתחילים לארגן ארוחות ערב ומקלחות לילדים.
אם זה לא מספיק, כבר בתוכנית הבכורה במשבצת החדשה רואיינו שני משתתפים מ"האח הגדול" (בעבר ובהווה), מתוך שלושה מרואיינים בסך הכל. גם אם לשניהם זיקה אקטואלית (אחד לוחם מילואים דעתן, השני בנו של הרבש"ץ המנוח של קיבוץ בארי), הזיהוי המובהק שלהם עם הריאליטי סימן את "מוריה וברקו" כעוד מוצב קידום. זה לא הפריע לאסרף – עוקבת אדוקה אחר "האח הגדול", מתברר – אבל נותרו כמה צופים וצופות שאשכרה מסוגלים לעמוד בהפוגה מהעיסוק הבלתי פוסק בתוכנית. חלקם אפילו מייחלים לכך.
מאידך, אם החלופה היא עוד ראיון קרקסי וחסר תועלת עם השר איתמר בן גביר, אולי כבר עדיף שאסרף וברקוביץ' ידונו בעתיד הרומנטי של חן ושירז. למעשה, השניים כה התמסרו לנאומי האבו-עלי הפופוליסטיים והמסוכנים של בן גביר על עזה, שהם אפילו לא הזכירו לו את הכישלון המחפיר של המשטרה מול פסטיבל הרצח בחברה הערבית. אולי זה לא מספיק חשוב עבור "תוכנית האקטואליה הכי אמיצה בישראל".
בקטנה
יותם זמרי ואיתמר פליישמן יצאו לברר בערוץ 14 מדוע הרבה ישראלים וישראליות גורסים שמקור המחדל ב־7 באוקטובר נמצא בכלל ב"בגידה". אולם דווקא כמי שטוענים (בטון כמעט מתנצל) שהם לא מאמינים בקונספירציה, היה נחמד לו היו מנצלים את המפגש עם אלה שכן מאמינים כדי להעמיד דברים על דיוקם, כפי שהם יודעים לעשות היטב בתוכניות כאלה ואחרות. מה שמקומם עוד יותר הוא שזמרי ופליישמן, אנשים חדים ובקיאים, הציגו את ה"בגידה" אך ורק כתופעה עממית אותנטית ולא גם כרעיון שהופץ והודהד בעוצמה על ידי גורמים בעלי עניין, חלקם קרובים מאוד (ואפילו גנטית) לשלטון. למישהו יש רעיון מדוע? אני רק שואל שאלות.
