קרן קוך (48)
מורה וחקלאית מושב תקומה
הקימה חמ”ל בבית האריזה המשפחתי שאירח מאות חיילי מילואים וסדיר. בהמשך הפך המתחם לתחנת רענון לחיילים, לפני הכניסה לעזה וביציאה ממנה. במקביל התגייסה למילואים כסמב"צית מבצעית ונכנסה עם החיילים לעזה
קרן קוך ממושב תקומה היא פרויקט אדיר של אישה אחת, שהקימה מיד אחרי 7 באוקטובר, בחצר ביתה, חמ"ל לטובת חיילי סדיר ומילואים, גייסה תרומות בסך מיליון דולר מהארץ ומהעולם ועבדה בעצמה סביב השעון לטובת פרויקט שנוצר פתאום בלי תכנון והפך להיות הבית של החיילים. על הדרך נוצר גם עסק תיירותי, שמשאיר את מבקריו בפה פעור.
קרן, תושבת מושב תקומה, היא מורה בבית חולים לילדים מאושפזים וגם מתנדבת במד"א כנהגת אמבולנס וחובשת בעיר אופקים. בנוסף, היא מסייעת בעסק החקלאי שבעלה, אביחי, מנהל. ב-7 באוקטובר עמדה בשער היישוב, עם האקדח שלה, עד השעה 3:00 לפנות בוקר, כדי לעצור את המחבלים וגם לדאוג לבתים שיקלטו את הנמלטים ממסיבת הנובה, שהגיעו מבוהלים למושב.
הבן שלה, ארז, חייל מגלן בסדיר, הוקפץ לכפר עזה ונלחם שם שלושה ימים. כשעבר עם הגדוד שלו באזור התקשר וביקש שתכין אוכל וציוד לו ולחבריו. מכאן נוצר, בשני אולמות הענק של בית האריזה שלהם, חמ"ל שאירח מדי יום, במשך כמעט שנה, מאות חיילי מילואים וסדיר, לארוחות חמות וקלות, שתייה, מקלחת ושירותים, התרעננות ומנוחה, הרצאות והופעות, ורבים אפילו נשארו ללינה, במתחם עצמו ואצלם בבית.
החמ"ל הציל את קרן מלשקוע במחשבות על מה שעברנו, מהחרדות לבנה, שאחרי הלחימה בכפר עזה הוקפץ לעזה למשך חודשים רבים, מהכאב הנורא על מה שחווינו ועל האנשים שאיבדנו. קרן הגיעה מדי יום לחמ"ל ב-7:00 בבוקר, עבדה בלי הפסקה ובקצב מטורף ונפלה למיטה בחצות.
במשך חודשים הוכנו עשרות אלפי מגשי פיצה, ועשרות אלפי ארוחות חמות נתרמו והוגשו לחיילים הרעבים. בחמ”ל גם נרכשו ציוד ללוחמים במאות אלפי דולרים מתרומות שגייסו – החל מציוד צבאי טקטי, דרך בגדים, תחתונים, שמפו וסבונים, מוצרי מזון יבשים ועוד. גם מתנדבים, בהמוניהם, הגיעו מהארץ ומהעולם. קרן מספרת שהיא נדהמה לראות את ההירתמות של אנשים מכל המגזרים ומכל שכבות האוכלוסייה. אנשי עסקים בכירים ואנשים קשי יום, כתף אל כתף. מנכ"לית ספורה העולמית הגיעה מחו"ל ועמדה במשך שעות ואפתה פיצות לחיילים. לדבריה, "העוצמות היו מטורפות. מפגן האחדות והנתינה היה מרגש ומטלטל".
קרן לא התפנתה מהיישוב, למרות שבנותיה, יעל ועדי, התפנו, כי הבינה שזקוקים לה. בעלה, שהתפנה עם הבנות, חזר אחרי מספר ימים לעזור בפרויקט שהלך וגדל מרגע לרגע, בזמן שבאזור עדיין מסתובבים מחבלים. אחרי שלושה שבועות גם הבנות חזרו, והתגייסו לעזור לאמא בחמ"ל. "אם אני רוצה שאמא תתייחס אליי, אני צריכה ללבוש מדים", אמרה אחת הבנות בחיוך.
בנובמבר האחרון התגייסה למילואים, ומאז היא משמשת כסמב"צית וכקצינת עורף. "בתפקידי כסמב"צית, נכנסתי עם החיילים לעזה, במהלך פעילות מבצעית. וכקצינת עורף, מתפקידי לדאוג למשפחות של המילואימניקים בזמן שהבעלים בתעסוקה, ולמילואימניקים עצמם כשהם בהפוגה מבצעית", היא אומרת.
בשלב מסוים הבינו בצבא את הפוטנציאל האדיר של מפעל החיים שהקימה קרן, והמתחם שלהם הפך לתחנת רענון לחיילים, לפני הכניסה לעזה וביציאה ממנה. קרן חולמת שהמקום יהפוך מתחנת מעבר למקום קבוע שיביא מזור לנפשם של החיילים ולפינה חמה ומחבקת לתושבי העוטף.
לפני כשנה היא נטעה יער מאכל, שיסתיר את מגרש המכוניות השרופות הנשקף מחצר ביתה, כי המראה היה קשה לה. היא מקיימת בו סיורים מודרכים – משואה לתקומה, מספרת את סיפורה האישי של המשפחה, מובילה לסיור בחמ"ל ומשם לחממות הפיטאיה הסולאריות וליער המאכל, שהוא גם מתחם תיירותי, שבו ניתן לקיים ריטריטים, סדנאות ואירועים וגם להשתתף בקטיף.
