את נח מוזס חיבבתי מאוד כאדם. הוא ופולה בנו בית חם ברמת-גן, בית פתוח לכל, שכל אחד שבא חש כאילו הבית מחכה רק לו.
לנח מוזס אני מתגעגע באופן אישי, אך גם להיותו איש חזון ועשייה. כחלוץ ציוני הוא הקים מוסד שחשיבותו למדינה דמוקרטית היא בעלת ערך עליון, ולא ניתן לדמיין את מדינתנו בלעדיו.
הוא ליווה את מדינת ישראל מראשית הקמתה ונתן באמצעות הדפוס זרקור ובמה לאירועים שעיצבו את תולדותיה. בזכות נח זכו אזרחי ישראל לקרוא בכל בוקר את קורותיה של מדינת ישראל שאהבו, ואת הסיפורים הייחודיים על אנשיה.
לינקולן הגדיר את מהותה של הדמוקרטיה כ"משטר למען העם, בשם העם ושל העם". לא ניתן לדמיין עולם דמוקרטי ללא עיתונות חופשית, שכן ביסוד הדמוקרטי מונחת חובת הממשל והעיתונות לאיזון ולריסון. נח מוזס תרם לדמוקרטיה הישראלית את אותו הנופך, שאינו חקוק בספר החוקים אך גורם לכך שהדמוקרטיה לא תכורסם על ידי שרירות השלטון או התקשורת. הוא ידע את כוחה הרב של העיתונות, אך ידע גם להשתמש בו במידה הראויה. הוא זכר והזכיר כי ללא עיתונות חופשית ואמיתית לא תהא הדמוקרטיה, ואנו נעמוד בפני סכנה כי שלטון ייהפך לקרדום.
נח ידע היטב כי גם העיתונות וגם העיתונאים זקוקים לגיבוי, וכי הביקורת התקשורתית חשובה ואינה מובנת מאליה. על כן, פעל במלוא כובד משקלו ליצור בית חם למאות עובדים, לעודד מצוינות, להעניק אוזן קשבת לעיתונאים וכבוד למקצוע. העיתון היה עבורו מפעל חיים, ועל כך אנו חייבים לו תודה עמוקה.
גם היום, בעולם שמרביתו דיגיטלי, נשארת מורשתו של נח מוזס כמפעל ישראלי עצמאי, בלתי תלוי ומכובד ציבורית.
אני מתגעגע לנח מוזס, לא רק בגלל אישיותו אלא בזכות הדרך שבה פעל.
* שמעון פרס ז"ל, שנפטר ב-2016, היה נשיא המדינה התשיעי. המאמר פורסם לראשונה במלאת 30 שנה למותו של נח
