שר הביטחון כ"ץ הודיע בסוף-השבוע ש"הוסט הבריח משערי הגיהינום בעזה". בהמשך שיתף ברשתות החברתיות - כהוכחה להתממשות אזהרותיו - את סרטון קריסתו של רב-הקומות במערב העיר, והוסיף כיתוב בן מילה אחת: "התחלנו". ככה, "התחלנו", ביום ה-700 למלחמה, שכבר ניתן לראות כיצד היא הופכת למלחמת נצח, ואיך אנחנו שוקעים בה.
בינתיים טראמפ, בהתבטאות היומית שלו, דיבר שוב על החטופים - והסביר כי אחדים מהם כבר מתו, וכי ההפגנות של קרוביהם מקשות על סיום המלחמה. אחרי שבניגוד לכל התחזיות הנשיא האמריקאי נכשל בניסיונותיו לכפות הסכם שלום אזורי שיביא לו את פרס נובל שהוא כל כך רוצה, אנחנו נשארנו תקועים איתו ועם גחמותיו.
מה נשאר לנו? רק לשאת תפילה שהמלחמה תגיע לסיום כלשהו.
יוסי כהן, שהכריז שהוא חפץ רק בתפקיד ראש הממשלה - ולא מוכן להיות מס' 2 של אף אחד מהמועמדים - מזכיר ילד שמנדנד להוריו בחנות הצעצועים ומודיע שיפסיק לנדנד להם רק אם יקנו לו את מכונית הצעצוע שהוא רוצה. הרשו לי להזכיר לכהן משהו בסיסי על השיטה הפוליטית שלנו: מי שיציג 61 ידיים מבין נבחרי הכנסת ירכיב את הממשלה הבאה. נראה אותך.
חודשים ספורים לפני המהפכה באיראן, ב-1979, שיגר ה-CIA מסמך סודי למקבלי ההחלטות בוושינגטון. במסמך נכתב כי השאה מוחמד רזא פהלווי יהיה שותף פעיל במתרחש באיראן גם בשנות ה-80, ושלא צפויים שינויים רדיקליים בפוליטיקה האיראנית בעתיד הקרוב. מה קרה בהמשך, כולם יודעים.
בספר חדש, שכותרתו "מלך מלכי המלכים: המהפכה באיראן, סיפור של יוהרה אשליות ותפיסה קטסטרופלית", משרטט סקוט אנדרסון את מפת הכישלון של גורמי ההערכה בארה"ב לפני הפיכתה של איראן למדינה מוסלמית קיצונית.
מה למדנו מהכישלון הזה? אני חושש שלא למדנו דבר - משום שגם אצלנו, הערכות המצב על הצפוי באזור מתבררות כלא שוות את האמצעים שבהן עלו. לאורך השנים, הפנמתי את החשיבות של התנהלות צנועה והטלת ספק.
וכפי שהציע הסופר האמריקאי דיוויד פוסטר וואלאס, בהרצאה לבוגרי קולג': "הסוד הוא לשמור את האמת בקדמת התודעה היומיומית".
עובדי המוסד שהיו שותפים למבצע לחיסולו של חסן נסראללה זכו בפרס ביטחון ישראל. רציתי לשאול אותם: איך נתנו לארכי-רוצח הזה להתל בנו ולהרוג אותנו במשך שנים, ולמה חיסלנו אותו רק אחרי כל כך הרבה שנים של הטפות שבהן הגדיר אותנו כ"חלשים מקורי העכביש".
החודש מלאו 90 שנה לפטירתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק. הרב קוק חיבר את "שיר האמונה", שרבים סברו שמתאים לשמש כהמנון לאומי: "לעד חיה בלבבנו האמונה הנאמנה לשוב לארץ קודשנו עיר בה דוד חנה... שמה נעמוד לגורלנו אב המון קנה. שמה נחיה חיינו, חיי עדת מי מנה לעד חיה... נצח היא נחלתנו ממדבר מתנה לעד חיה...".
כך או אחרת: הגענו, הגשמנו. ונותרה רק השאלה: מתי נגיע למדינה שיש לה גבולות קבע מוכרים על ידי רובנו ועל ידי הקהילה הבינלאומית.
אחרי שהנשיא האמריקאי נכשל בניסיונותיו לכפות הסכם שלום אזורי שיביא לו את פרס נובל, אנחנו נשארנו תקועים איתו ועם גחמותיו
