לפעמים אני חושב לעצמי: מה אם כשסטיבן ספילברג הצעיר עשה את 'מלתעות' ובנה את דגם (שלושה דגמים למעשה) הכריש האימתני, היה כבר AI בסביבה, וכל המאמץ העצום הזה לא היה נדרש? מה אם ספילברג יכול היה פשוט לשבת מול המק ולכתוב פרומפט: "כריש ענקי מגיח מהים ופוער לוע ברוחב אצטדיון סמי עופר"?
באמת מה?
אפשרות אחת היא ש'מלתעות' עדיין היה בלתי נשכח. אפשרות אחרת היא שהיינו מפהקים: "אה, נו, עשיתי כזה בעצמי כששיחקתי קצת עם 'ויאו 3' בקיץ, נחמד בסך הכל".
כי זה המקום שאליו הגענו: ה-AI הנוכחי מאפשר לכל אחד לבצע כל מניפולציית ויז'ואל בכל זמן ובכלום עלויות. זו הדמוקרטיזציה הסופית של המדיום הוויזואלי; מה שהיה, עד לפני שנים מעטות, נחלתם של יוצרים וטכנאים מיומנים עם כסף גדול ומחשבים ייעודיים במתקנים יוקרתיים - זמין כרגע לכולם.
בדיוק כמו שקרה לאודיו, לסאונד ולהקלטות לפני דור, קורה עכשיו לווידיאו; אנחנו בעידן של רקוויאם לחלום בעלויות שאין לך, ואהלן לחלום שחלמת הלילה ומתחשק לך לשחזר על המסך הבוקר.
השאלה היא מה נשתנה. כי נכון לכרגע, כשכל גלילה בפיד מזמנת לי היתקלויות בעשרות מניפולציות וידיאו משכנעות – אנשים הופכים לפילים, חולבים שועלים ורצים מרתון באתונה העתיקה – האם זה מוסיף לי עניין בחיים? או שזה רק גורם לי לבזבז אפילו עוד זמן על גלילה ריקה?
במיידי, תוצאת שחרורו של האימאג' אינה שונה משחרור האודיו; נוצר הרבה יותר ממנו, כל ילד יכול (ומתעקש) להראות לך סרטון שעשה הבוקר ברבע שעה, ושום דבר – זולת כישרון אנושי ממשי – לא באמת מעניין.
כי זו עיקר הבעיה: ה-AI לא מגדילה בכלום את נפח הכישרון בעולם, רק את רמת הנגישות לכלים שמאפשרים לו להתבטא. הספילברגים עדיין יחידי סגולה. פה ושם צץ איזה ילד פלא מהאזורים הפחות מפותחים שלא היה מתגלה בדרך אחרת, אבל בסוף, הכישרון הגולמי נשאר כישרון גולמי, והפנאי שלנו נותר מוגבל.
AI לא יוסיף איכויות ויצירות מופת לאנושות, אלא ערימות זבל ובינוניות, ורק יהפוך את איתור ושליית הפנינים למסובכת יותר. כלומר, גם ספילברג הבא ייאלץ לעבוד קשה על סרט הפריצה שלו – אבל העיקר הזיעה לא תצא על בניית האימאג', אלא על הדרך לבקוע איתו החוצה מתוך הררי הזבל.
