חודש ספטמבר מוציא מזמרים וזמרות את הסתיו שבתוכם, גם אם הם גרים במדינה שבה הטמפרטורה עדיין צועקת קיץ. "סתיו יהודי בארץ אבותיי שולח בי רמזי אלול", שר פעם אריק איינשטיין את המילים הנפלאות של אברהם חלפי. אולי ב"סתיו יהודי" הכוונה היא ל-29 מעלות בצל. לכן אפשר להבין מדוע בחיפוש אחר אותה רוח נעימה נדרשה חוה אלברשטיין להגיע בשיר החדש שלה (חלק ממיני-אלבום שייצא סמוך לראש השנה) עד לארון השירים האמריקאי, שם שוכנת כבר כמעט 90 שנה הקלאסיקה September Song שהלחין קורט וייל וכתב מקסוול אנדרסון.
התרגום היפה של אלברשטיין מתמקד במוטיב הכי מהדהד ועוצמתי של השיר: חלוף הזמן, דף אחר דף בלוח השנה, בלי תרופה ובלי חיסון. במקור, שהופיע לראשונה במחזמר Knickerbocker Holiday, זהו בכלל שיר חיזור די נואש של גבר מבוגר לאישה צעירה שמאוהבת באחר. אלברשטיין, לעומת זאת, עסוקה במבט מפוכח, מריר כמו שוקולד בלגי מעולה, על אלה שלנצח יהיו מופתעים מהמהירות שבה ימים נגמרים ועונות מתחלפות. על כך נוסף גם טאץ' ישראלי בדמות שורות דוקרניות על "צפירות אמבולנס שחולף מחרידות/ פחות ופחות שאלות מטרידות/ כי אתה כבר מצאת את כל התשובות/ ואין לי יותר שאלות".
יחד עם שותפיה לעיבוד – ערן ויץ, מאיה בלזיצמן ומתן אפרת – אלברשטיין הפכה את "ספטמבר" מסטנדרט אמריקאי לרגע צלול ונעים של ג'אז ישראלי; הז'קט שכבר צריך ללבוש בשעות הערב בארצות שבהן הסתיו הוא קצת יותר משמועה. בנוסף, כששומעים את קולה המנחם של אלברשטיין כשהיא שרה על מאי, דצמבר, ספטמבר – קשה שלא לחשוב על אלה שעבורם כל התאריכים הללו חסרי משמעות: מבחינתם כבר שנתיים שהזמן עצר מלכת.
