"לא האמנתי שאני רואה את זה", הצהיר משה קלוגהפט, בשבתו כפאנליסט במהדורה המוקדמת של חדשות 12. מה כבר יכול לגרום ל"יועץ אסטרטגי ומנהל משברים" לשפשף עיניים בתדהמה? איזו התרחשות מסוגלת להיות כל כך קיצונית עבור מי שהינדס קמפיינים אכזריים וכתב סדרה על בית המטבחיים של הפוליטיקה הישראלית ("שלטון הצללים"), עד כדי הטלת ספק בתפיסת המציאות? מה כבר עשוי להיות כה חריג?
אין טעם להשאיר את הציבור במתח: מתברר שקלוגהפט ממש לא ציפה שראש הממשלה יתייצב בזירת פיגוע ויפנה אצבע מאשימה למערכת המשפט. "זה הסתה ב-ת' והסטה ב-ט'", נימק האיש שצבר רזומה מרשים הן בהסתה והן בהסטה. הוא אפילו עבד לצד נתניהו לתקופה מסוימת, ובכל זאת נשמע כאילו זה עתה נודע לו שמשה רבנו חשוד בקבלת כסף מהעמלקים. "הדרך הזאת היא לעשות פוליטיקה בזירת פיגוע", סיכם היועץ, שכנראה חטף פלאש רציני מהמכשיר למחיקת זיכרון של וויל סמית' ב"גברים בשחור": רק ככה אפשר להסביר מדוע נעלמו מדבריו לא פחות מ-30 שנים של "פוליטיקה בזירת פיגוע".
אם כן, קצת קשה להאמין ל"לא האמנתי" של קלוגהפט. אולם לזכותו ייאמר שהוא מייצג טקס אופייני לתקשורת הביקורתית, שם עדיין נהוג לבטא ציפיות מוסריות ו"ממלכתיות" מנתניהו על סמך כלום רק כדי להתאכזב שהוא מתנהג כמו, ובכן, נתניהו. גם יאיר שרקי לא נשמע אותנטי כשהוא מביע שביעות רצון מהגעת המנהיג לזירה אך מוחה על העיסוק בבג"ץ, ואילו מוריה אסרף לא באמת צריכה את יניר קוזין כדי להבין למה נתניהו מנצל את ההזדמנות כדי להתנפל על בג"ץ במקום על האויב. את זה אפילו אייל ברקוביץ' יודע להסביר.
כל הריטואל הזה לא היה כה מגוחך, אלמלא הגיע אחרי יותר מעשור שבו מקובל להלל ולשבח את נתניהו כאליל פוליטי, בין השאר (ואולי בעיקר) כי לא מעניין אותו כלום – גם לא גופות טריות בזירת פיגוע – מלבד כיבוש היעד. "פוליטיקה ברמה של ליגת האלופות", תיארה זאת דפנה ליאל לפני מספר חודשים, אחרי האירוע המכונן של עזיבת ח"כ עידן רול (זוכרים?) את יש עתיד. אתמול התקוממה נגד הנאום ה"ציני" של נתניהו וקבעה שהוא "חמור מאוד".
אבל למה ככה, בעצם? בא פוליטיקאי שהבטיח משהו (ביטחון) ונכשל (בענק), אז הוא מרים מהרצפה ספין דלוח (בג"ץ) שעובד פגז על הבייס בזמן שהיריבים מתחרים ביניהם מי יותר חנה בבלי. בסולם הערכים שהנחילו ליאל ושות' זאת אולי לא "ליגת האלופות", אבל לפחות הליגה האירופית. עובדה: אפילו קלוגהפט לא האמין למראה עיניו.
בקטנה
בשעות הבוקר שודר בערוץ 14 ריאיון עם עדת ראייה מהפיגוע בירושלים, שנשמעה נסערת באופן טבעי. מפה לשם דבריה הפכו לאייטם באתר הערוץ, שמעלה חשד לשיתוף פעולה בין נהג האוטובוס (הערבי כמובן) למחבלים. מוזר: בכתבה על הפיגוע במהדורה שובץ חלק מהעדות של אותה אישה, אך ללא הטענות נגד הנהג. האייטם באתר, לעומת זאת, עדיין באוויר: בכל זאת, למה לוותר על קונספירציה טובה?
