בעוד שבוע ייסגר חלון ההעברות של הכדורגל הישראלי. דווקא כשמתחיל להיות נעים בחוץ ואפשר לתת צ'אנס לבריזה על חשבון המזגן שעובד רצוף מאז המחזור ה-36 בעונה שעברה, תסתיים לה עונת המלפפונים הנוכחית. זהו השבוע שבו כל ההזיות של הקיץ מקבלות זריקת טירוף נוספת בגלל שפתאום יש דדליין מעבר לפינה, שלא לדבר על זה שהליגה כבר התחילה וכמה קבוצות נראות כאילו מחנה האימון התקיים באיביזה, אבל רק מהצד של הים.
בתוך תוכם האוהדים יודעים שהשחקנים שיגיעו השבוע הם קצת כמו הירקות שאתה קונה שעה לפני שסוגרים את השוק בערב חג, אבל יש עוד מקום לשני זרים, והילד שבנינו עליו מהנוער נראה הססן עם הכדור כאילו הוא בשיעור נהיגה. אז הנה הן, תופעות הסוף-חלון שקורות כל שנה, וילוו אותנו מהיום ועד יום ראשון הבא:
1. קבוצה עם יותר דגלי קרן מאוהדים תחתים שחקן ותיק, שמיד יספר לאתר הרשמי של הקבוצה שהוא חלם להגיע לכאן מאז שהיה ילד, אפילו שכשהוא היה ילד, הקבוצה שיחקה בליגה ב' תחת שם, לוגו ובעלבית אחר.
2. זר אלמוני לחלוטין ינחת כאן הודות להמלצה של זר אחר מהמדינה שלו ששיחק פה איזה שנתיים וכביכול המליץ לו להגיע. כמובן, אין שום קשר לעובדה שבכל מדינת כדורגל שמכבדת את עצמה חלון ההעברות נסגר כבר לפני שבועיים, אז מבחינתו זה היה או לשחק בליגת העל, או לשחק מסירות עם הילדים בבית בגינאה.
3. לגיונר שמתנדנד בחו"ל ישתעשע באפשרות לחזור לארץ כדי לסגור מעגל בקבוצת האם שלו, יצית את דמיונם של האוהדים שתמיד לוקים ברומנטיקה כרונית, רק כדי לגלות שהוא העדיף בסוף איזה עמק מוריק באוסטריה.
4. אחת העולות החדשות לליגת העל תחתים שחקן פרובלמטי שרשימת הקבוצות שבהן שיחק תוביל אותך למסקנה שהוא חייב לסבול מחרדת נטישה, אבל כבר יימצא הפרשן שיסביר לך שהפעם זה יעבוד. לא, כי במקרה הוא חוזר להיות חניך של המאמן ההוא שלפני תשע שנים הצליח "לסדר לו את הראש". הרגליים זה כבר סיפור אחר.
5. שחקן מליגה נמוכה שהספיק לעשות ארבעה גולים וארבעה בישולים עד אמצע ספטמבר יקבל צ'אנס בקבוצה מליגת העל שפתחה את העונה מזעזע. תשכחו מסיפור סטייל ג'יימי ורדי, אבל לא כי הוא לא ברמה, כי מנהל הקבוצה שכח לשים דפים בפקס או כי העט נפל במונית והפקיד הרלוונטי בהתאחדות הולך הביתה 59 שניות לפני 19:01.
