בסמה הנו (46)
בעלים של מסעדת "נור"
ג'וליס
אלמנת צה”ל ואם חד-הורית, שהפכה את המסעדה שלה למוקד של תקווה, פיוס וחיבור בין תרבויות. בעשייה נחושה, אנושית ומלאת אמונה היא בישלה, חיבקה וחיברה לבבות, גם בעיצומה של מלחמה
לפני מספר שבועות יצאתי עם אשתי וכמה חברים לארוחת ערב במסעדת "נור" של בסמה הנו בכפר ג'וליס שבגליל המערבי. במטבח הקטן והצפוף, בין התבשילים המבעבעים, ראיתי את בסמה, 46, יושבת על שרפרף נמוך ובוכה. אלו לא היו דמעות של צער, אלא של עייפות והתרגשות. היא רצתה לפתוח מסעדה במשך שנים וחלמה לארח ולחבר בין אנשים, אבל לא דמיינה שהחלום שלה יתגשם ויגדל עד כדי כך. בסמה התנצלה בביישנות על כך ש"תפסתי" אותה ברגע של משבר. למרות שהיא עובדת קשה מאוד ונמצאת כל היום על הרגליים כשהיא עסוקה בבישולים ובאירוח, היא אוהבת לארח ולהגיש את האוכל שלה, ומרגישה שהיא מגשימה חלום ומודה לאל על הכל.
בסמה, אלמנת צה"ל, אם לנור, היא אישה שלא ויתרה על החיים גם כשאלו טילטלו אותה בעוצמה בלתי נתפסת. בעלה, מרסל ח'יר, נפצע קשה מאוד במהלך פעילות מבצעית בשומרון בעת שירותו במילואים. רסיס חדר למוחו והוא נותר שנים רבות במצב של צמח, עד שנפטר כ-13 שנה מאוחר יותר. באותם ימים חשוכים וארוכים בסמוך לפציעתו גילתה בסמה שהיא בהיריון. לבנה היא בחרה לקראה נור – "אור" בערבית – כסמל לתקווה שהייתה זקוקה לה.
החיים לא הקלו עליה. לצד התמודדות עם שכול, וגידול בנה כאם חד-הורית, היא מצאה את עצמה נאבקת גם במוסכמות החברתיות של העדה הדרוזית ובקשיים כלכליים ומשפטיים מול המשפחה של בעלה.
אבל בסמה לא נכנעה: היא התחילה בקטן, במטבח הביתי שלה, עם מגשים של עוגיות מסורתיות, מעמולים ועוגות שאפתה באהבה. העסק הקטן הלך ותפס תאוצה, עד שהפך למסעדה מצליחה בלב הכפר ג'וליס – "נור", הקרויה על שם בנה שעובד לצידה.
עם פרוץ המלחמה בסמה החליטה להפוך את המטבח של המסעדה לכשר, זאת לאחר שהבחינה כי את המאכלים שהכינה ושלחה לחיילים בשטח, שומרי הכשרות ביניהם לא יכלו לאכול. כשהקרבות שככו מעט, פתחה בסמה את המסעדה לאורחים והחליטה להשאיר אותה כשרה. היא ראתה בה הרבה יותר מאשר מקום לאוכל מסורתי דרוזי. היא מאמינה שהאוכל מחבר בין אנשים בסופו של דבר, והיא רוצה לחבר כמה שיותר בין היהודים לדרוזים.
לדבריה, "בכל פעם שאני מארחת יהודים דתיים זה יותר מדרבן אותי, ואני כל כך מתרגשת לראות את החיבורים האלו. שנמשיך להראות לכל העולם עד כמה אנחנו מחוברים. אנחנו לא רק מחוברים בצבא ובאבל כשכואב לנו, אלא גם בחיים עצמם".
גם היום כשחיילים נכנסים אל המסעדה, היא מסרבת לקבל מהם תשלום – כי בשבילה הם כמו בנה נור. היא רוצה שהם ירגישו פה בטוב והיא חושבת שמגיע להם. וכמו שהיא אומרת, "בזכותם אנחנו חיים פה במדינה שלנו, אז איך אני יכולה לקחת מהם כסף?"
מאז נפתחו שערי מסעדת "נור" בכפר הדרוזי שבצפון, היא הפכה למקום קהילתי שרבים עולים אליו לרגל. רבים מהמבקרים בבית השייח’ הדרוזי מואפק טריף, מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, עוצרים אצלה גם כן לאכול ובהם קבוצות של אנשי ממשל ומשפיענים מרחבי העולם. היו כבר שבועות שסעדו ב"נור" 700 איש – מספרים שבסמה לא חלמה עליהם. למותר לציין, שאל כל אחד מהבאים היא ניגשת כדי לדבר, ומתרגשת לארח אותו.
ב"נור" אפשר לאכול קובה, ממולאים, כנאפה ועוגיות דרוזיות – אבל מעל הכל אפשר להתרשם מהאומץ, החום והנחישות של אישה אחת שהחליטה לא לוותר, ובין המנות מהמטבח הדרוזי העדתי היא מספרת סיפור של עוצמה ואמונה. היא מאוד שלמה עם ההחלטה ללכת על מסעדה כשרה ורוצה להמשיך עם המהלך, כי היא רואה כמה זה עושה טוב לאנשים.
