זיו ספקטור (65)

בעלי החאן האקולוגי "צל מדבר" מצפה רמון
הפך את חוות האירוח "צל מדבר" למרכז סיוע, עם מאות מנות חמות ביום, ציוד ללוחמים ויוזמות כמו אוהלי חורף לחיילים. המשיך לתמוך בקהילות ובעמותות שיקום זמן רב לאחר שגל הסולידריות הראשוני דעך – והוכיח שמנהיגות, חמלה והתמדה יכולים לשנות מציאות
1 צפייה בגלריה
yk14509432
yk14509432
(צילום: ריאן פרויס)
חוות האירוח צל מדבר, שהוקמה על ידי מאיה וזיו ספקטור במצוק מכתש רמון בסוף שנות ה-80, נולדה מתוך חלום להפוך את המדבר ליעד תיירותי ייחודי. במשך עשרות שנים היא אירחה מטיילים מהארץ ומהעולם, עד שברגע אחד – בליל 7 באוקטובר – מצאו עצמם בעלי החווה, מגויסים למשימה אחרת לגמרי.
החאן, ששוכן בין הגבעות הסמוכות לעיירה מצפה רמון ומשקיף על מכתש רמון, הוא חוויית מדבר אמיתית ובכל פינה מרגישים את החיבור לטבע ולשקט מול נוף המכתש והזריחות עוצרות הנשימה שהוא מספק. אמנם כדי ליהנות מהזריחה צריך להשקיע ולהתעורר ב-5:30 בבוקר, אבל זה שווה את זה. גם הלילה בחאן הוא חוויה. יש פינות שונות להבעיר קומזיץ קטן ולתת לשמיים לדבר, והם בהחלט מדברים.
את המבנים בנו הספקטורים בבנייה קלה חכמה מחומרים ממוחזרים ואבן מקומית כדי ליצור הרמוניה עם הסביבה ועם הנוף העוטף את החאן. זיו קורא להם "אוהלוגים" והם עשויים מקירות אקולוגיים בשילוב חומרים ממוחזרים ואדמה מקומית, וכך הם סופגים את חום המדבר ביום ושומרים על טמפרטורה צוננת בלילה. כדי להקים אותם ואת החאן זיו היה צריך להילחם בבירוקרטיה שמתקשה להתמודד עם מי שחורג – ולו במעט – מהתבנית המוכרת. אבל אלה בדיוק האנשים שאפשר לסמוך עליהם כשמשהו משתבש, כמו ב-7 באוקטובר.
עוד באותו הלילה חיבר עצמו זיו, שכבר פעל במסגרת "אחים לנשק", למערך החירום של "בונות אלטרנטיבה" בבאר-שבע, כדי לסייע למשפחות סביב בית החולים סורוקה. למחרת, ב-8 באוקטובר, הפכה החווה למוקד פעילות קהילתי: צוות "צל מדבר" וחברים מהאזור הקימו מטבח מתנדבים פעיל, שבמשך כ-50 יום בישל וסיפק מדי יום בין 500 ל-700 ארוחות חמות. תחילה ליחידות לוחמות שנפרסו ללא עורף לוגיסטי במערב הנגב, ובהמשך למרכז הלוגיסטי האזורי בקיבוץ גבולות.
העשייה לא הסתיימה במטבח. החווה גייסה ציוד נלווה לחיילים – ממזרנים ועד ביגוד – ובשלב מאוחר יותר אף יזמה פיתוח וייצור של אוהלי חורף ייחודיים, לאחר שבנם המשרת במילואים סיפר להם כי לצבא אין מלאי זמין. בעזרת גיוס כספים וידע מקומי, יוצרו בדרום אוהלים מודולריים לחיילים, שנפרסו מעזה ועד החרמון והוגדרו על ידי מפקדים בשטח כמצילי חיים.
במקביל, עם דעיכת הלחימה, פתחו זיו ומיה את שערי החווה למפגשי עיבוד לצוותים לוחמים וליוזמות שיקום קהילתיות בעוטף. גם היום, שנה לאחר מכן, הם ממשיכים להיות שותפים פעילים במיזמי חינוך ובריאות במועצה האזורית אשכול.
זיו, 65, הוא איש שיחה מרתק, ואם אתם מגיעים לחאן, שבו איתו לאיזו כוס יין מעולה שהוא מפיק בעצמו מכרמים שפזורים בוואדיות ובמדרונות הר הנגב, ותלמדו ממנו על מצפה רמון של אז והיום ועל החיים במדבר. ליקב שלו קוראים רוג'ום ואת יינות הבוטיק אפשר לקנות בלעדית בחאן.
כשאנחנו מבשרים לו על הבחירה בו הוא מתרגש, אך ממהר להודיע שזה ממש לא רק הוא. לדבריו, זו בחירה באנשים שאיתו, שבלי הנתינה והמחויבות שלהם לעשייה זה לא יכול לקרות. וגם בחירה בכל המעגלים של האנשים הטובים שתמכו ובאלו שממשיכים להירתם לעשייה גם היום, שהם התקווה וההוכחה שאנו קמים כל בוקר לאור שבקצה המנהרה.