נראה שבקולנוע הישראלי, כשם סרטו החדש והמדובר של דיקפריו, קרב רודף קרב. בקושי התאוששו אצלנו מחוק הקולנוע החדש של השר זוהר, מההכפשות מטעמו שהסרטים "מקדמים נרטיב פלסטיני" ומניסיונות צנזורה אקטיביים מימין – והנה מגיעה משמאל עצומה של 4,000 קולנוענים מחו"ל וטוענת שתעשיית הקולנוע הישראלית "שותפה לרצח עם", לא פחות, ויש להחרים אותה כי היא לא מספיק פרו-פלסטינית. דווקא תחת הלחץ הבלתי נסבל הזה, התעשייה מתגלה כפוליטית במיוחד: שלושה מתוך חמשת הסרטים שיתמודדו על פרס אופיר לסרט הטוב ביותר פוליטיים במובהק ומנסים לתת לדיון השחור-לבן שמתנהל בעולם על ישראל קצת גוונים וניואנסים.
טקס פרסי אופיר ייערך מחר (ג') בסינמה סיטי בהרצליה, ואלה הקרבות הצפויים בקטגוריות המרכזיות.
• הסרט הטוב ביותר. קשה. על פניו, לארבעה מחמשת הסרטים המועמדים יש סיכוי לזכות: "כן" של נדב לפיד, על ישראל של אחרי 7 באוקטובר; "הים" של שי כרמלי-פולק, על ילד פלסטיני שרוצה להגיע לים; "חמצן" של נטעלי בראון, שזכה בפסטיבל ירושלים ועוסק באם בזמן מלחמה; ו"נאנדאורי", סרט הבכורה הכובש של אתי ציקו, שבו היא חוזרת לגיאורגיה. זהו הסרט היותר-רך והפחות-פוליטי. אם האקדמיה רוצה להיות יותר מפויסת, הפרס ילך אליו. התחושה היא שיש סיכוי גדול יותר לפרובוקטיבי והבועט מבין הסרטים – "כן". יש גם חשיבות לכך שלפיד הוא המפורסם מבין הבמאים בחו"ל. זכייה שלו גם יכולה להראות לעולם שיש כאן מקום לקולות חריפים נגד המלחמה.
• הבמאי המצטיין. הזדמנות לתת פסלון ראשון ללפיד, שהיה מועמד לאופיר שש פעמים ולא זכה. מצד שני, גם מתוך רצון לגוון מגדרית וגם כי הסרטים מצוינים – ייתכן שהפרס ילך לאחת הבמאיות בתחרות, אתי ציקו או נטעלי בראון.
• השחקן המצטיין. תחושת הבטן היא שהפרס ילך לשחקן הכי טרי והכי פחות מפורסם – הילד מוחמד גזאוי, שכובש ב"הים" – או למפורסם מבין המועמדים – שי אביבי מ"ברנינג מן".
• השחקנית המצטיינת. דאנה איבגי מועמדת נגד עצמה (על "חמצן" ו"חיים ללא כיסוי"), ולמרות העובדה שאף פעם לא נכון להמר נגדה, נעשה זאת. בגלל פיצול הקולות הצפוי במחנה שלה ובגלל האהדה העצומה לסרט "נאנדאורי", יש תחושה שהזוכה תהיה נטע ריסקין.
• שחקן המשנה. קרב פתוח. נראה שהמובילים הם שניים מוותיקי התעשייה – ח'ליפה נאטור, על "הים", והמפיק הוותיק מרק רוזנבאום שחוטא גם במשחק (משובח), על "חמצן".
• שחקנית המשנה. נראה שהפייבוריטית היא נעמה פרייס, שאחראית לרגע הכי מטלטל ב"כן" – מונולוג שמבטא את הצד הישראלי במלחמה – אבל באמת שהכל פתוח
