לבית"ר ירושלים יש את שניים מחמשת השחקנים הכי טובים בליגה. אין לאף קבוצה שחקנים כמו עומר אצילי וירדן שועה. אז למה היא נראתה כל כך רע מול הפועל ת"א? מול מכבי חיפה עוד הייתה סיבה ליכולת בינונית (כרטיס אדום) - בבלומפילד לא הייתה לקבוצה של ברק יצחקי סיבה לשחק כמו קבוצת פלייאוף תחתון. היא כמעט ברחה מהמשחק הזה עם נקודה שלא הגיעה לה, אבל הצדק נעשה.
בית"ר מפחדת מעצמה ורועדת מהציפיות ממנה. במקום לחגוג את הכישרון של אצילי ושועה, הם היו עסוקים בלרדוף אחרי שחקנים מהעולה החדשה. הפועל קיבלה שוברים לחג וניצלה אותם עד השקל האחרון, היא יצאה מזה עם ניצחון שיכול להגדיר את עידן אדמונד ספרא.
הפועל ת"א רק עלתה ליגה, השחקנים עוד לומדים את השמות אחד של השני, וצריך לחזור על זה שוב - אין לה אצילי ושועה. אבל בניגוד לברק יצחקי, אפשר לדעת בדיוק מה אליניב ברדה רוצה ומה החזון שלו.
זאת אמורה להיות עונה של קפיצת מדרגה, אבל נראה שבבית"ר אין שום תהליך. היא גם לא מאמינה בעצמה, כפי שקבוצה גדולה צריכה להאמין. בתוספת הזמן, האדומים היו צריכים לפחד אבל הם אלו ששעטו קדימה. לקבוצה של ברדה יש את הביטחון שהיה לו כשחקן: הוא החזיר את באר-שבע למרכז הבמה, הוא ייקח לשם גם את הפועל ת"א.
