ב-26 במארס 1979 נחתם בוושינגטון חוזה השלום בין ישראל למצרים, שישה חודשים לאחר הסכמי קמפ דיוויד פורצי הדרך מ-17 בספטמבר 1978. החותמים על חוזה השלום היו נשיא מצרים אנואר סאדאת, ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, וכעד, נשיא ארצות-הברית ג'ימי קרטר.
לאחר טקס החתימה המרגש (בצנעה, אחר הצהריים, נחתם על ידי שר החוץ משה דיין ומזכיר המדינה סיירוס ואנס מזכר הבנה בין ישראל לארצות-הברית שליווה את החוזה) ערך הנשיא קרטר סעודת ערב חגיגית באוהל ענק שהוקם לשם כך. בכל שולחן ישבו ישראלים, מצרים ואמריקאים. אל השולחן שאליו הסבתי הסבו גם: מישראל – נח מוזס עליו השלום, העורך האחראי של "ידיעות אחרונות"; מארצות-הברית – אשת הטלוויזיה ברברה וולטרס (שהיה לה חלק בסיפור ההזמנה שקדם לביקור סאדאת בישראל), הסנאטור יעקב יעבץ מניו-יורק והעיתונאית ג'וי בילינגטון ובעלה הכומר; וממצרים – תופיק סולימאן, קצין קטוע רגל ממלחמת יום הכיפורים, שהיה לחבר פרלמנט. הוא לא ידע אנגלית, ולאורך הערב הפכתי למתורגמן מערבית לאנגלית. הוא הודה לי על כך ואף הזמינני לקהיר, ואני הזמנתיו לירושלים. בסוף האירוע אף העלה רעיון להכריז על יום זה כ"חג מולד לשלום".
נח מוזס, שישב לידי, היה נרגש מאוד. בתוך האירוע ההיסטורי שבו השתתפנו הייתה לו משימה עיתונאית אישית: להחתים את "שלושת הגדולים", אבות האירוע – הנשיא קרטר המארח, הנשיא סאדאת וראש הממשלה בגין – על גלופת העמוד הראשון של עיתונו, שכותרתו עסקה כמובן בחוזה השלום. כל הערב הכין עצמו מוזס, שכבר לא היה איש צעיר אך היה חדור שליחות כעול ימים, לפנייה אל המנהיגים הללו לקראת סוף האירוע. הקושי היה להגיע אל קרטר וסאדאת, שכן את בגין הכיר היטב. במשך הערב "התאמן" מוזס – כשאני משמש לו סדן – באמירה באנגלית, "אדוני הנשיא, אני עורך 'ידיעות אחרונות' מישראל ומבקש את חתימתך". בשלב מסוים קם נח וניגש לקדמת האוהל, מקום שבתם של הנכבדים, פנה אליהם וביצע בהצלחה את משימתו תוך דבקות במטרה. הוא חזר קורן.
* אליקים רובינשטיין היה המשנה לנשיאת בית המשפט העליון, והשתתף – כראש לשכת שר הביטחון משה דיין – במשא ומתן עם מצרים על הסכמי השלום
