צופי "אהבה ממבט שני" של קשת 12 גילו אתמול שגם אחרי כל התהליך המתיש, נטלי רוימי לא הצליחה להסתפק ברמת הגבריות של נועם בן שבת. כחלק ממגמת "כנות כערך עליון" ששולטת בתוכניות הריאליטי מאז פינת "כל האמת בפרצוף" של שי חי – וכפועל יוצא גם במציאות עצמה – רוימי ששה להגיד לבן שבת כבר בפרקים הראשונים שהוא לא מספיק מחוספס לטעמה ואף הציעה לעזור לו להשתנות. לבן שבת הרגיש לא נותר אלא לבכות על היותו מכיל ומבין מדי – תכונות שכולנו ממלאות ברובריקות של אפליקציות שידוכים, אבל אף אחת לא רוצה ללכת לצידן בסמטאות חשוכות ומלאות ג'וקים.
בדיוק באותו זמן, בעולם המקביל, כלומר זה של רשת 13, קיבלנו תצוגת גבריות על מלא. "12 ימים ביוני", סרטם של מוריה אסרף ואלון בן דוד, הביא למסך את אלו שאף אחד מעולם לא פיקפק בזכריותם, ובהם ראש מחלקת עומק להק מודיעין בצה"ל, ראש מבצעי אוויר גלעד קינן, שר הביטחון ישראל כ"ץ, חבר הקבינט אבי דיכטר ואפילו ראש הממשלה. כולם באו לדרוש את חלקם ברשימת הקרדיטים על מלחמת הבזק מול איראן, שכנראה בכל זאת הייתה מוצלחת – אחרת הם לא היו באים.
האופוריה שלהם מזכירה את אותם שישה ימים ביוני של אז. כאילו מעולם לא הגיעה אחריה גם מלחמת יום כיפור. כאילו לא נפל עלינו, רק לפני שבוע בלבד, אסון דוחא, שאת החשבון שלו אנחנו עדיין מפחדים לקבל. וכאילו לא התחיל לפני יומיים מבצע כיבוש עזה, שאף אחד לא לגמרי בטוח למה הוא נועד ועד כמה הוא ריאלי.
ההתבשמות העצמית של המרואיינים, כשרק יומיים לפני כן שידר אותו ערוץ את פרק הבכורה בסדרה "מה קרה לצה"ל", שמנסה לענות על השאלה הכי פופולרית מאז "איפה אלוקים היה בשואה?" וכשכולם מסתובבים בחרדה קיומית בגלל חצי משפט שנתניהו זרק שלשום (ואתמול מהר להוציא "הצהרת הרגעה" קטנה מדי, מאוחרת מדי), בעיקר חושפת עד כמה מקבלי ההחלטות כרגע הם מנותקים, אטומים וחסרי רגישות – בעצם, בעלי בדיוק אותן תכונות ה"גבר-גבר" שישראל כל כך מקדשת מאז ראשיתה, ושככל הנראה הביאו אותנו עד הלום.
התבונה והרגישות הגלותיות אולי עובדות יפה באיזה כפר אנגלי פסטורלי, אבל בישראל המיובשת ומלאת הסברסים הן מוקצות, ואת המחיר על כך ישלמו עכשיו החטופים, הכלכלה הישראלית ו"הכוכב הבא לאירוויזיון". אבל לפחות רוימי יכולה להיות מרוצה: כשחזון סופר ספרטה יתגשם פה, לא יהיה מקום לגברים רגישים מדי.
