אוהדי מכבי ת"א נהנים כמעט מכל רגע בתקופת מיץ' גולדהאר, אבל היה דבר אחד שתיסכל אותם במיוחד: ההחמצות של דור פרץ. יש לו נתונים פיזיים ששייכים לליגות הגדולות, אבל הוא היה "אלוף הכמעט". כמעט הקשר המושלם, כמעט שחקן לאירופה. סמל הקלישאה "אם רק הייתה לו סיומת, הוא לא היה פה". כדורגלן מצוין עם בעיה מובהקת, שבגללה נדמה היה שלעולם לא ימצה את עצמו. למזלו, היה את ערן זהבי שיבקיע שערים.
אבל לאט-לאט המספרים החלו להגיע, ועכשיו נראה שהסכר נפרץ. לא עוד רק שערים אופייניים לקשר אמצע עם בעיטה חזקה, אלא גם נגיעות של חלוץ אמיתי. תמיד הייתה לו עוצמה, לפעמים אפילו עודפת, ועכשיו הוא יודע לרתום אותה לטובתו. סוף-סוף הוא משתמש נכון ביתרונות הפיזיים האדירים שלו והפך לקשר האירופי שתמיד ידעו שהוא יכול להיות. כשמוסיפים לזה את האופי המכביסטי, מתקבלת מכונת שערים שקשה לעצור. מקשר 6 חזק אך מוגבל – לפרץ יש היום פרופיל של מספר 10 שמסוגל להכריע משחקים.
הצמד מול איטליה היה הוכחה מושלמת שהוא בשל לנסות שוב את מזלו באירופה. נכון, הוא כבר בן 30, אבל הוא בשיא הקריירה והחוזה שלו מסתיים בתום העונה. אז למה לא לנסות? מקומו בהיכל התהילה של מכבי ת"א מובטח בכל מקרה.
