האיום הכי גדול על ישראל כרגע הוא ילד שחולם ללכת לים. זה באמת אירוע חסר תקדים שילד מרמאללה ירצה ליהנות מהטבע. לראות ולגעת בים? לשנרקל בחוף בתל-אביב? זה לא יעלה על הדעת. יש לזה השלכות וסכנות של טביעה ביבשה. לא של הילד חס וחלילה, אלא של המדינה.
הסרט "הים" שזכה בטקס פרסי אופיר שלשום, העיר את השר מיקי זוהר מתרדמת הקיץ שלו. אולי זה היה טפטוף המזגן או צליל הטלפון מראש הממשלה, מי יודע. אבל זוהר שבדרך כלל מוגדר כשר התרבות בבת אחת נזכר שהוא גם שר תרבות הביטול.
וככה מיהרו מהדורות החדשות להודיע אתמול בבוקר שהשר שלל את התקציב לטקס בשנה הבאה בטענה שהזכייה עוררה את זעמם של אזרחי ישראל רבים וחיילי צה"ל. "יריקה בפרצוף".
עכשיו, זה לא שהשר כועס על הילד או על הים. הוא כועס שהעלילה כוללת חיילים שלא נותנים לפלסטינים לעבור מחסומים, על שוטרים שמשפילים את הצעיר ואת אביו שמנסה למצוא אותו בלי שיש לו אישור שהייה בארץ. הוא כועס על המציאות אבל לא בגלל שהיא כזו אלא בגלל שמישהו מעז לספר שגם היא קיימת. בנוסף לכל הדברים האיומים האחרים שקרו ב-7 באוקטובר.
אם ייוודע לעולם שיש ישראלים שחושבים שקיימת בעיה, שדואגים לחיילים עם פוסט-טראומה, לכאלה שמתאבדים ביום חתונתם או בימים רגילים; אם ייוודע לעולם שאפשר לחמול עליהם ולחמול גם על ילדים ואבות שנולדו בגבול אחר, זה יח"צ לא טוב לארץ.
המדינה לא יכולה לממן דעה שמנוגדת לה. ובכלל מה הבעיה שהילד ילך לטיול וייהנה בחוץ מסלעים ואבנים? גם זה טבע יפה מאוד. ולמה לא לעשות אולי סרט על ילד ישראלי שהולך לים והחלום שלו הוא שרבע אבטיח מפוקח לא יעלה 35 שקל?
טקס פרסי אופיר היה ערב עם שמלות ערב, כריכים ופירות, אבל זה לא היה ערב שמוקיר אמנות. זו הייתה זירת קרב בין אמנים ויוצרים לבין הממשלה. הבמאי אורי ברבש, שזכה בפרס מפעל חיים, הזכיר את השר בנאומו כמייצג ממשלת הדמים. והפוש שיצא היה על השחקן ח'ליפה נאטור, שזכה בפרס לשחקן המשנה הטוב ביותר ב"הים", אבל לא הגיע בגלל הכניסה הקרקעית של הצבא לעזה.
כמה שעות לאחר מכן ביטל השר ככל יכולתו את הקולנוע הישראלי. קולנוע שיכול להכיל נרטיב שונה ממלחמת הישרדות נגד כל מי שהוא לא אנחנו. בספרטה, אותה הזכיר הבוס של השר רק יממה לפני, לא הייתה אמנות מגוונת. היו שירים מרימים למדינה ולגיבורים. אמנות מצומצמת, חד-ממדית ומלאת חרדה. גם שם, אגב, לא היה ים.
בקטנה
בראיון לעמליה דואק בחדשות 12 סיפר אלון קריטי, עורך הדין של בעל היועצת של מאי גולן, שאשתו לא ידעה על 80 שתילי הקנאביס שהיו בחדרם בבית. "הבעל ביקש שלא תיכנס לחדר כי רצה לעשות לה הפתעה. היא לא חשבה שזו תהיה ההפתעה ואכן היא הופתעה". מתברר שהיועצת בהיריון, אבל לא הריחה כלום ולא נכנסה לחדר. לא ברור אם עו"ד קריטי שאב את השכלתו המשפטית גם מהאקדמיה לקומדיה או הליצנות. אם לא, ייתכן שגולן צריכה לחפש עובדים עם חושים מחודדים יותר לעבירות על החוק. אולי כאלה שיצליחו גם למצוא את אמה שנעלמה מאז שזומנה לחקירה.
