1 ביקשו ממני השבוע בראיון ברדיו לבחור את "אירוע השנה". מוזמנים לחשוב מה הייתם עונים. המרואיינים שעלו לשידור לפני כן כבר תפסו לי תשובות: חיסול נסראללה, חיסול סינוואר, נפילת משטר אסד, מבצע עם כלביא, ניצחונו של טראמפ, מהפכת ה-AI. בסוף בחרתי ברצח צ'רלי קירק, איש התקשורת האמריקאי שנורה לעין המצלמות. לא רק כי הוא קרה ממש לפני ימים, אלא כי הוא תמרור אזהרה מדמם לכולנו. זה מה שקורה כשאנשים מתמלאים בטינה ובשנאה, בחסות הרשתות החברתיות, ולא רואים מולם אדם, אלא אויב.
אבל אחר כך ראיתי מכתב של הרבי מלובביץ' עם בקשה נרגשת לקראת ראש השנה. זה מכתב שפורסם בזמנו בתקשורת, והוא בעצם יוצא נגד כל המצעדים והסיכומים האלה, נגד הקונספט המקובל של "סיכום שנה", ומבקש שנחזור אל הבסיס.
"ימי ראש השנה הם ימים גדולים ונעלים", כותב הרבי. "אבל במקומות רבים, מנצלים את הימים האלה לדיון בבעיות כלל-עולמיות ובנושאים חדשותיים. משמיעים מסרים שאינם מחייבים אף אחד באופן אישי. מדברים על עניינים 'גדולים', על בעיות העולם, כאשר ברוב המקרים אין לנו שום השפעה על נושאים אלה, אבל זהו תירוץ נוח לא לתת תשומת לב לחשבון הנפש האישי שראש השנה מחייב, לא לעסוק בתחומים שבהם יש לנו השפעה מלאה על התוצאות".
1 צפייה בגלריה
תקיעת שופר, משפחת כהן אחרי שהתאחדה, הברית במתחם הנובה, לוח השנה שנכתב בשואה
(צילומים: שאטרסטוק, דוברות זק''א)
וכאן הוא מזכיר את המצווה המרכזית בראש השנה. לא בחירת אירוע השנה, לא עריכת סקרים על מנצחים ומפסידים, גם לא קניית מתנות לשנה החדשה, אלא תקיעת השופר. בימים שלישי ורביעי שומעים את קולות השופר, לא לפני שמברכים ואז שותקים, כדי להאזין לקול הצלול הזה.
"השופר הוא המצווה היחידה שהיא ממש חובת היום. בתקיעת השופר אנחנו ממליכים את אלוקים על העולם כולו, ועלינו באופן אישי. יותר תשובה, תפילה, צדקה, מעשים טובים. יהי רצון שכל איש או אישה, ינצלו את השעות הקדושות האלה, ביומיים של ראש השנה, עבור התעוררות הנשמה, ולא לעיסוק בבעיות הכלליות של העולם והמדינה".
אמן. מוזמנים לברר איפה תקיעת השופר הקרובה למקום מגוריכם, בבית כנסת, בית חב"ד או בפארק או המתנ"ס השכונתי. על צ'רלי קירק נדבר 363 ימים אחרים בשנה.
2 זה לא רק סיפור היסטורי, זה סיפור אקטואלי מאוד: זאב זמין, עובד משרד החינוך, קיבל בימים אלה ד"ש מיוחד. דוד שלו, ניצול השואה שאול כהן, חגג יום הולדת 90. בני המשפחה הכינו חוברת על כל מסכת חייו ונברו בניירות. ושם, מונח בתוך מעטפה עם מסמכים ומכתבים ישנים, קבור באחד המדפים, הם גילו מסמך היסטורי נדיר שכתב סב המשפחה, ניסן שמעון כהן.
הסב ואשתו התחבאו בשואה במסתור בהולנד, אחרי שמסרו את ארבעת ילדיהם לאנשי המחתרת ההולנדית. בזמן שהתחבא מהנאצים, מרוחק מילדיו, הכין לעצמו הסב לוח שנה אישי. מדובר על 12 עמודים מצהיבים, כתובים עברית והולנדית. ערב ראש השנה תש"ה, ספטמבר 1944, הוא ישב במחבוא הקטן והכין לעצמו לוח שנה עברי ברזולוציה מדהימה: מופיעים בו כל החגים, השבתות, פרשות השבוע, זמני כניסת ויציאת השבת, הצומות, ספירת העומר ועוד ועוד.
"ערב ראש השנה תשפ"ו, 81 שנים אחרי שהלוח נכתב על ידי סבא שלי, הוא התגלה, ולדעתי הוא שולח לכולנו מסר חשוב לתקופה שבה אנחנו נמצאים", אמר לי השבוע הנכד זאב. "סבא כתב את לוח השנה בתנאים איומים, תחת סכנת מוות בכל רגע נתון, כשאין לו מושג מה עלה בגורל ארבעת ילדיו, ומבלי שהוא יודע שעד ראש השנה הבא המלחמה תסתיים והוא יזכה להתאחד עימם. זה הרי מתכון מושלם לנפילה לייאוש ולדיכאון מוחלט.
"אבל סבא בחר אחרת. הוא החליט להשקיע את כל זמנו ומרצו בחיבור לוח שנה שכל כולו אמירה של בחירה בחיים. ולא סתם חיים, חיים עם משמעות. חיים יהודיים. במציאות בלתי אפשרית, סבא התעקש על תקווה, על דבקות בימים, בשעות, בחגים, למרות שלא ידע את 'סוף הסיפור'. גם אנחנו היום לא יודעים את סוף הסיפור, אבל נלמד גם אנחנו לבחור בחיי משמעות".
זאב מיהר לעדכן את "יד ושם" על התגלית הנדירה, וכבר השבוע הגיע לשם למסור את לוח השנה, שיוצג בקרוב בתערוכה חדשה ויחנך גם את הדורות הבאים. הוא יראה לנו לא רק מה התאריך, אלא מה הכיוון. "בתקופה ההיא, שמירה על תודעת הזמן הייתה מעשה של התנגדות ושל שימור רוח האדם", אמרה השבוע אורית נוימן מ"יד ושם", שקיבלה את הלוח.
אנחנו בתקופה כל כך שונה. התקדמנו, ברוך השם. אבל זאב ביקש לפרסם את הסיפור עבור כל מי שמרגיש מצוקה, בלבול ודכדוך, ומי לא חש כך לפעמים. היום לא צריך להתאמץ ולהיזכר, הזמנים האלה מופיעים בשער של כל עיתון ובכל לוח שנה. שרק לא נזלזל בדופק הזה.
3 לא מזמן נכחתי בדיון על ירידת הרייטינג של תוכניות הריאליטי בישראל. ביום שלישי השבוע חשבתי שאולי אנחנו לא צריכים פורמטים מלאכותיים של "תוכניות מציאות", כשהמציאות כה מדהימה ובלתי נתפסת, לרעה וגם לטובה.
שימו לב מה קרה פה השבוע בפחות מ-24 שעות: הדס לוינשטרן, שאיבדה את בעלה הרב אלישע בחאן-יונס, התחתנה שנית עם הוד רייכרט בחתונה מרגשת ומחזקת. ממש באותו זמן הגיע רמי דוידיאן כאורח כבוד לחתונה של עמית, שורדת הנובה. רמי הוא שחילץ אותה תחת אש המחבלים, וכעת זכה להיות לצידה שוב ולשמוע את תודתה העמוקה, כשהיא מקימה בית.
ולמחרת בבוקר, מתנדב זק"א משדרות, אלישיב בוחבוט, חזר אל מתחם מסיבת הנובה. זה המקום שבו הוא הציל חיים ב-7.10, שם זיהה גופות וחילץ אנשים, אבל עכשיו הוא בחר לערוך דווקא שם ברית לבנו. וייקרא שמו בישראל – עמיחי.
בכל שלושת הרגעים הקדושים האלה, שתי חופות וברית מילה, נישאו תפילות נרגשות למען החטופים, הפצועים, החיילים, עם ישראל.
לתוכנית ריאליטי שעלתה לשידור לא מזמן קראו "הבוגדים". לריאליטי האמיתי הזה צריך אולי לקרוא "הנאמנים".
תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה.
הסטטוס היהודי: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִיא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא, לֵאמֹר: מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה? וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא, לֵאמֹר: מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה? כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". (מתוך פרשת השבוע)
