אחים שכולים זוהי קטגוריה שרק בשנים האחרונות זוכה להכרה והתעמקות. לאורך עשרות שנים רוב מוחלט של המענים הייעודיים בהתמודדות עם שכול התמקדו בהורים, ביתומים ובאלמנים. שינוי שהחל בשדה החברתי חילחל גם אל השדה המחקרי, וכעת לראשונה מכירים גם באחים כקבוצה בעלת מאפיינים ואתגרים ייחודיים.
מחקר חדש שהתקיים באוניברסיטת בר אילן מגלה כי רגשות אשמה אצל אחים שכולים מגבירים סיכון לשימוש בחומרים ממכרים כמו סמים ואלכוהול. את המחקר הובילה בת-גלים שער בהנחייתם של פרופ׳ זהבית גרוס, דיקנית הפקולטה לחינוך, ופרופ׳ יניב אפרתי, ראש המעבדה להתנהגויות ממכרות.
שער מוכרת יותר בתור אמו של גיל-עד ז"ל, שנחטף ונרצח בקיץ 2014 יחד עם שני חבריו. בתחילה תיכננה לחקור התמכרויות בקרב נוער באופן כללי, אולם שיחות עם בנותיה ועם בני נוער שכולים אחרים גרמו לה לשנות את נושא המחקר ולבחון לעומק את ההשלכות של שכול על אחים ואחיות, ואת הקשר האפשרי בין השכול לבין נטייה להתמכרויות.
החוקרים התמקדו בכמה תחומים מרכזיים: רמות דיכאון, חרדה ולחץ נפשי; רגשות הנלווים לשכול, כמו אשמה, חרטה, תחושת חוסר ערך וסטיגמה; ויחסי המשפחה – ובעיקר איכות התקשורת בין ההורים לילדיהם. המטרה הייתה להבין אילו גורמים מעלים את הסיכון להתמכרות, ואילו מגינים מפניה. "בני נוער שחשו שהם יכלו למנוע את הטרגדיה או שנשארו בחיים 'במקום' אחיהם, נטו לפתח רמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה", מסבירה שער, "והרגשות האלה הובילו לשימוש בחומרים ממכרים. האשמה הגבירה את המצוקה הנפשית שדחפה את הצעירים לחפש מפלט בקנאביס, אלכוהול או סמים אחרים.
"אני מלווה משפחות שכולות שנים ארוכות ולי עצמי יש בבית עוד חמש בנות ששיקפו לי שאחים ואחיות מקבלים יחס אחר בתוך משפחת השכול ולמעשה שלחוויה שלהם אין פשר. הנתונים איששו את מה שהכרתי. אנחנו גם רואים שנער או נערה שחווים שכול בגיל ההתבגרות מגיבים הרבה יותר קשה, כי זה גיל מבלבל ממילא. אבל המחקר מגלה משהו חשוב: זו לא גזרת גורל. כשיש תקשורת פתוחה ומתמשכת עם ההורים נוצר חוסן".
ההתמקדות בסכנות של נוער שחווה אובדן ובמענים חשובה שבעתיים בימים אלו. אסון 7 באוקטובר והמלחמה הממושכת הוסיפו אלפי אחים שכולים – והם זקוקים לליווי והכוונה. "אני מתכננת להעמיק את המחקר", אומרת שער, "מבחינתי זו שליחות להבין באיזה אופן אנחנו יכולים להעניק חוסן למי שאיבדו כל כך הרבה".
