מול גלי הים ניצבים חצבים תמירים. הם זקופים ולבנים, נעים ברוח. עכשיו זו העונה שהבצלים הופכים לפרחים יפהפיים בדמות החצב, שכשמו כן הוא – חוצב בסלע ומצליח לאחוז שורשים גם אם רוחות רעות ינסו לשבור אותו. הים התיכון, מצידו, מעניק רקע מושלם למבשר הסתיו. הטבע הארצישראלי מזכיר מה ערכו של יופי, ומה ערכו של זמן. אם נדמה שאנחנו בעיסה בלתי ניתנת להבדלה של ימים, העונות מזכירות: חלפה שנה. עוד אחת.
זו תמונה שיש לה מוזיקה. ואם ברגע ראשון עולה "כמו חצב" של נעמי שמר בקולו העמוק של יהורם גאון, מבט שני מזכיר שיר אחר. הפרחים העדינים והלבנים על הרקע הכחול מנגנים: עוד יש מפרש לבן באופק, מול ענן שחור כבד. כל שנבקש לו יהי. שנת תשפ"ו תיכנס בעוד שלושה ימים. מפרש לבן, פריחה חדשה. לו יהי.
