לתפקידה כמשנה למנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון נכנסה עו"ד נטלי ברודנר-מור לאחר 14 שנות ניסיון בשירות המדינה, בין היתר במשרדי הביטחון, הגנת העורף, הביטחון הלאומי והנגב, הגליל והחוסן הלאומי.
היא בת 35, נשואה ואמא לשתי בנות (שלוש וחמש), נמרצת, הישגית, רהוטה ושולטת באופן מעורר התפעלות בנושאים שעליהם היא מדברת, תוך הפגנת תחושת מחויבות עמוקה לחקלאים בישראל וראייה מפוכחת גם של האתגרים הרבים שעימם הם מתמודדים, לפעמים גם בגלל מדיניות הממשלה.
מה כולל התפקיד שלך?
"אני אחראית על כלל תהליכי האסדרה (רגולציה) במשרד והנעת תהליכי מדיניות, אסטרטגיה, שירות, טכנולוגיה, הקשר עם הכנסת והממשלה, והאחריות על אגף חדש האמון על קידום ועידוד החקלאות המקומית, כולל הקמה של מטה צעירים לחקלאות וחיזוק ההסברה על חשיבות החקלאות המקומית". טוב, אני צריכה הפסקה כדי לנשום, אבל מסתבר שיש לה עוד תפקיד: יו"ר המועצה לגפן היין, גוף ייצוגי של שוק היין בישראל, הפועל לביסוסו כענף חקלאי מוביל.
היא מסבירה כי במשרד החקלאות יש 30 חברי הנהלה שעובדים בקבינטים, ובראש חמישה מהם עומדות נשים. "המינויים במשרד הם מקצועיים ולא פוליטיים", מדגישה ברודנר-מור. היא עצמה עומדת בראש קבינט רגולציה ופיקוח, סיון ינקוביץ' היא יו"ר קבינט הכלכלה, המדענית הראשית ד"ר מיכל לוי היא יו"ר קבינט מחקר ופיתוח, ועוד.
אחד הדברים שהכי מחממים את ליבה הם צעירים שהולכים לעבוד ולהתנדב בחקלאות, בעיקר בעוטף, וכן, ידוע שבצפון עוד צריך לעמול קשה כדי להחזיר את ההיאחזות בקרקע למידות הרצויות. "יש גל חיובי של צעירים שהולכים לחקלאות בעוטף, וחיזקנו את זה על ידי כך שתיקנו את חוק שירות לאומי-אזרחי, ומעתה הוא כולל גם את תחום החקלאות", היא אומרת, "מדובר בצעד משמעותי לחקלאים שלנו, שנמצאים בשעה מאוד קשה מאז פרוץ המלחמה. הם אלה שנמצאים בגבולות, הם אלה שנפגעו הכי קשה – נחטפו ונרצחו ונפגעו להם בני משפחה, הם פונו מהבתים שלהם והתמודדו עם פגיעות ואתגרים בתחומי הרפת, הלול והצומח, וכן אתגרים רבים שנוגעים לגורמי הייצור. לכן, כבר ב-8 באוקטובר הקמנו במשרד חמ"ל שעסק בהערכות מצב ברמה דו-יומית, ומיפינו שם ארבעה גורמי ייצור עיקריים שצריך לסייע בהם לחקלאים: מים, קרקע, כוח עבודה ופיתוח, ובהם אנחנו עוסקים מאז מתוך הידיעה שהחקלאות המקומית היא ביטחון המזון שלנו".
אבל גם כל הכוונות הטובות הללו לא עוזרות לחקלאים להתמודד עם סגירת השערים לתוצרת הישראלית מצד מדינות שונות, בעיקר באירופה. ברודנר-מור מודה בצער: "אנחנו בהחלט רואים מגמה של חרם על התוצרת הישראלית. למשל, אתמול הייתי בסיור בצפון אצל מגדלי המנגו וראינו בכאב לב את העצים עמוסי הפרי, שנושר ונרקב. אנחנו ממפים את המסלולים לטיפול בנושא, בודקים למה הדברים קורים – וזה לא בהכרח נובע מחרם על ישראל, אלא גם משינוי בנושא המכסים בעולם".
כלומר?
"כאשר מדינה כמו ברזיל, שהיא יצואנית גדולה של מנגו והייתה מייצאת לארצות-הברית, לא יכולה למכור היום לשוק האמריקאי בגלל שינוי המכסים שם, היא מסיטה את כל התוצרת שלה לכיוון האיחוד וטורפת לנו את כל השוק, כי בסוף זה גם עניין של מחיר ולא בהכרח נוגע לחרם על ישראל. בהמשך נדע איך אנחנו תומכים בחקלאים וכיצד נפצה אותם בענפים השונים כמו מנגו, אבוקדו והדרים, שהם ענפי יצוא משמעותיים. אנחנו בתוך האירוע ואני עדיין לא רוצה לקבוע מסקנות".
ומה קורה בתחומי המחקר והפיתוח? זה גם משהו שהמלחמה עצרה?
"נכון. תקציבי המחקר והפיתוח נפגעו בצורה משמעותית בגלל הקיצוץ הרוחבי לטובת מימון המלחמה. המשרד שלנו קוצץ באופן משמעותי".
וזה לא מדיר שינה מעיניכם?
"אנחנו עוסקים בזה רבות. אנחנו בשיח יומיומי עם האוצר כדי להשיג תקציבים למחקר החקלאי. אי-אפשר לקדם את החקלאות הישראלית בלי מחקר ופיתוח. צריך לזכור שהתקציב למו"פ הוא לא קצר מועד ולא שנתי, אלא שיש לנו תקציבים שמשוריינים לאורך שנים, וחשוב לציין גם שבסוף אנחנו נמצאים בעידן של התחממות גלובלית".
אני שואלת אותך על עצירת מחקרים ושיתופי פעולה עם חוקרים ישראלים בגלל המלחמה, ואת בורחת להתחממות גלובלית? מה אתם עושים כדי לאפשר עתיד של מו"פ לחקלאות הישראלית?
"נכון, ישנה פגיעה. זה לא סוד: אנחנו במלחמה שלא ידענו כמותה, בעידן בלתי נתפס, מתמודדים כל יום עם סוגיות חדשות. אנחנו מחזקים את המחקר הישראלי בידיעה שבסוף נתאושש ונמשיך ולא נעצור ונשיג תקציבים, גם חיצוניים וגם מפילנתרופיה, כדי לממן את המשך המחקר בחקלאות".
אנחנו רואים שהעוטף מאוד מחובק, אבל הצפון מוזנח. מה התוכניות לשיקום החקלאות שנחרבה בצפון?
"נכון. המורכבויות בצפון גדולות יותר. יש לנו במשרד צוות לשיקום הצפון לפי תוכנית החומש של הממשלה. גיבשנו אלמנטים משמעותיים שיחזירו את הצפון להיות אסם המטעים והגפנים של ישראל, ואנחנו עם יד על הדופק ועובדים בשיתוף פעולה עם משרד האוצר כדי שהחקלאות תחזור למסלולה כולל טכנולוגיה, מחקר ויצוא – הרבה עשורים קדימה".
ראש הממשלה מכיר את התוכניות הללו, או שהוא עדיין תקוע על הסופר-ספרטה שלו?
"בהחלט מכיר, ויש לו משפט מאוד משמעותי שהוא מדבר בו על עצמאות של נשק ומזון. ביטחון המזון לא סתם נכנס לשם המשרד. זו לא סיסמה חולפת. לקחנו את האחריות על ביטחון המזון, וחלק מזה הוא לאפשר כמה שיותר חקלאות מקומית ולהימנע מיבוא. זו המדיניות של המשרד".
אבל כשאין יבוא המחירים עולים. רבים בארץ לא קונים פירות וירקות כי זה יקר.
"אני יודעת ואני מתחברת לכל מילה. גם אנחנו הורים לשתי ילדות קטנות. עם פרוץ המלחמה ראינו עליות מחירים. היום, בהשוואה לשנה שעברה, המחירים זולים ב-30 אחוז. ככל שנוריד את מחירי המים, נדאג להכשרות קרקע, להפחתת עלויות של עובדים זרים ועוד, נראה שזה כן מתגלגל לכיס של הצרכן".
