הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה
חַיֵּינוּ בֵּין רִגְבֵי הָאֲדָמָה.
אָנוּ נִדְרָסִים תַּחַת הַזְּמַן כִּנְמַלִּים
בֵּין סַכִּינֵי הַמַּחְרֵשָׁה, נוֹשְׂאִים אֶת צַעֲרֵנוּ
בְּגַרְגְּרֵי אָדָם קְטַנִּים, אַדִּירִים
מִמִּשְׁקַל גּוּפֵנוּ
וְעוֹד שָׁנָה. הַבֵּט
בָּאֶגְרוֹף הַקָּמוּץ כַּבַּרְזֶל, בַּיָּד הַמּוּשֶׁטֶת
שָׁעָה שֶׁאֵין בָּנוּ עוֹד כּוֹחַ לְהִנָּחֵם. יוֹם אַחַר יוֹם
נִצְבַּר בָּנוּ הַצַּעַר כַּשָּׁנִים בְּרִקְמַת הָעֵץ
טַבְּעוֹת הַבַּצֹּרֶת, חֲרִיקַת הַשִּׁדְרָה
בְּשֶׁלָּנוּ הַסַּעַר הַגָּדוֹל
הַבֵּט מִשָּׁמַיִם, הַבֵּט תַּחְתֵּי הָאֲדָמָה.
הַבֵּט בְּרִבְבוֹת הַצְּעָקָה, תְּפִלָּה קְרוּעַת עֵינַיִם
מִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה, בַּיָּדַיִם הַמְּרֻפָּטוֹת
מֵהִתְדַּפֵּק עַל כָּל מִפְתָּן.
לִפְנִים מִמִּדַּת הַחֶסֶד עָשָׂה עִמָּנוּ
שֶׁאֵין סַף שֶׁלֹּא חָתַרְנוּ תַּחְתָּיו.
נָקֵנוּ מְאוֹת צָּרוּב בְּמִצְחֵנוּ
כְּשֶׁקַע בִּמְזוּזַת הַבַּיִת.
וּבִשְׁעַת הַנְּעִילָה
הִמָּצֵא לָנוּ. עֲנֵנוּ
מִפַּחַד שָׂפָה, בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם.
הַמְצֵא מְחִילָה לַשְּׁבוּרִים, לַחֲפוּרִים
וְאַל יִנָּעֵל הַשַּׁעַר. וּפְתַח לָנוּ
לְאֶבְיוֹנֶיךָ, שְׁבוּרֶיךָ, בָּנֶיךָ
שָׁמַיִם וְאָדָם שֶׁכֻּלָּם מַעֲנֶה.
