חג החירות. אפריל 2025: גדי מוזס, ממקימי ניר עוז, מתכונן לחגוג את פסח בקיבוץ שהקדיש לו את חייו. מוזס בן ה־81 , אב לשלושה וסב לעשרה, שוחרר בפברואר לאחר 482 ימים בשבי והצהיר: "צריך לבנות את ניר עוז מחדש. אנחנו על זה" | צילום: זיו קורן
הם חזרו בפעימות.
ועם כל אחד ואחת מהם שבה אלינו פעימה.
הם הגיעו כחושים וחיוורים, אבל הנוכחות שלהם מילאה אותנו באור גדול. בבשורה.
שובם של החטופות והחטופים הוא תמונת הניצחון של שנת תשפ"ה.
וזו לא הייתה תמונה אחת. אלו תמונות רבות, נצברות, שרק יוצרות תשוקה לעוד.
זו הייתה אמילי דמארי כמעט קופצת ראש מהמכונית שהביאה אותה להמון שחיכה לה. אותה אמילי עם סימון הניצחון שנכפה עליה בגלל הפציעה, אותה אמילי שמילאה אצטדיונים – כפשוטו, ושבה וממלאת עכשיו לבבות.
זה היה אלי שרעבי עטוף בדגל יוצא מתופת אל תופת ובוחר בחיים למרות הכל. אלי שנאבק בכל כוחו עבור אלון שנותר מאחור, ושב ומזכיר לכולנו מהי אחווה אמיתית.
אלו היו התצפיתניות, שבאמונה ובחברות צלחו אימה אחר אימה והנה הן פה – רוקדות, כותבות, מובילות, מחזירות את התקווה.
היה זה טל שהם ששב לחיבוק של ילדיו ואשתו ואז יצא להיאבק על חבריו בכל כלי תקשורת בעולם, נחוש להרעיד את התודעה הגלובלית.
שובם של החטופים הוא אבן דרך בתהליך ההחלמה של החברה הישראלית כולה. המפגש עם החוסן שהפגינו, עם הרעות ועם הנכונות שלהם לשוב ולבנות כאן חיים, מעניק לנו כלים לשיקום
היה זה גדי מוזס, שהשיב לנו את האמונה בעצמנו. גדי, שנחטף בגיל 79 ונלקחו ממנו משקפיו ומכשיר השמיעה שלו, שהוחזק לחלוטין לבדו בידי הג'יהאד, התגלה כישראלי הכי איתן, נבון ואמיץ בסביבה. גדי, שביום שחרורו נשבע לשקם את ניר עוז, ביתו שחרב, ושב מיד אל שדה תפוחי האדמה, הפך לסמל הציונות המתחדשת. הישראליות הראויה.
הסיפורים שהתגלו מהשבי הוכיחו את גדולתה של רוח האדם. את היכולת לבחור גם במקום שבו נשללת כל בחירה. את הכוח של חברות ואנושיות בתוך אפלה גדולה. כשהחטופים שבו הם גילמו את אותם ערכים במאבק העיקש והבלתי מתפשר עבור מי שעוד שם. פעם אחר פעם הם פותחים את הפצעים, זועקים בכיכרות, מידפקים על כל דלת בעולם בשביל שאחיהם לצרה יזכו גם הם לתמונת ניצחון.
היום לירי, אגם, עומר או קית' הם כבר לא פוסטר. הם אנשים שלמים. דמויות לחיקוי.
שובם של החטופים הוא אבן דרך בתהליך ההחלמה של החברה הישראלית כולה. המפגש עם החוסן שהפגינו, עם הרעות ועם הנכונות שלהם לשוב ולבנות כאן חיים, מעניק לנו כלים לשיקום.
החטופות והחטופים ששבו הם המצפן הישראלי. בהתנהלותם, גם בתופת וגם לאחר השחרור, הם מזכירים לנו מי אנחנו ומה אנחנו מסוגלים להיות.
תשפ"ה יכולה להיות שנת התקומה רק אם כולם ישובו הביתה.
