הטבע לא מתעניין בחדשות
מַפְצִיצִים חָגִים מֵעַל בֵּיתִי,
תַּחְתָּם צִפֳּרִים וְחַמָּנִיּוֹת
מְבֻלְבָּלוֹת
שֶׁכְּבָר לֹא יוֹדְעוֹת לְאָן
לְסוֹבֵב אֶת הָרֹאשׁ
וְשׁוּב סְתָו,
נַחְלִיאֵלִי חָצָב
וְכָל חֲבוּרַת הַיַּלְדוּת.
בַּחֶדֶר כָּתֵף אֶל כָּתֵף
הַסְּפָרִים —
מוּלָם בְּרֹאשׁ נָטוּי
וּמַחַט מַצְפּוּן רוֹטֶטֶת
מֶה הָיִיתִי לוּלֵיהֶם.
בַּלַּיְלָה יְשֵׁנָה עַל הַבֶּטֶן.
עַל הַגַּב צָרִיךְ אֹמֶץ.
צָרִיךְ אֵמוּן.
איך עוברים עליי הימים
מִתְעוֹרֶרֶת מֵהַתַּרְנְגוֹל הָאָנַכְרוֹנִיסְטִי
שֶׁעוֹד מַכְרִיז בְּכַרְבֹּלֶת נִרְגֶּשֶׁת
עַל כָּל הָאַשְׁמוֹרוֹת
וַאֲנִי מוֹדָה לוֹ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.
לִפְנֵי שֶׁאֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת מוּל
וְרֻדַּת הָאֶצְבָּעוֹת —
לַהֲקַת חִמּוּם לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁעוֹד מְעַט
תִּפְרוֹץ בִּמְלוֹא תִּפְאַרְתָּהּ
אֲנִי מַאֲכִילָה אֶת הַחַיּוֹת שֶׁכְּבָר
מִתְאַסְּפוֹת סְבִיבִי, יוֹדְעוֹת
שֶׁאֲנִי קוֹמְפַּנְיֶרוֹ.
וְלֹא שֶׁאֲנִי פְּרַנְצִיסְקוֹ מֵאַסִיזִי
שֶׁדִּבֵּר עִם זְאֵבִים וְצִפֳּרִים,
רַק אוֹהֶבֶת לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה שֶׁלִּי
גְּהוּרָה עַל מַחְבֶּרֶת בְּשֶׁקֶט.
אַחֲרֵי זֶה מִתְגּוֹרֶרֶת.
מְעַשֶּׂבֶת.
עַד שֶׁנִּלְפַּת פִּתְאֹם הַלֵּב —
מראות
לְזֹאת שֶׁמֵּעַל הַכִּיּוֹר
בָּאתִי רַק לְוַדֵּא שֶׁאֲנִי קַיֶּמֶת
וְלֹא כְּדֵי לִשְׁאֹל רְאִי רְאִי.
כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֶשֶׂת אֶת כְּנָפֶיהָ
הִיא מַרְאָה לִי אֵיךְ אֲנִי
נִרְאֵית גַּם מֵהַצַּד.
הָאוֹר מִלְּמַעְלָה
אַכְזָרִי.
אֲנִי עוֹבֶרֶת מִמַּרְאָה לְמַרְאָה
כְּאִלּוּ בֶּאֱמֶת אֶמְצָא שָׁם
בָּבוּאָה אַחֶרֶת.
זֹאת מֵאֲרוֹן הַבְּגָדִים
מַחְזִירָה לִי מַפָּה טוֹפּוֹגְרָפִית,
זֹאת שֶׂמַּגְדִּילָה פִּי שֶׁבַע
שְֹמֵחָה לְאֵידִי,
אֲבָל זֹאת שֶׁל שֻׁלְחָן הָאִפֹּוּר
מַכִּירָה אוֹתִי יוֹתֵר מִכֻּלָּן,
אַף פַּעַם לֹא מְשַׁקֶּרֶת,
אֲנִי מַרְאָה לָה
וְהִיא מַרְאָה
שְׁקֵטָה כְּמוֹ כְּאֵב שֶׁנִּרְגַּע.
טייק קטן
בַּסִּדְרָה 'הָאֲבוּדִים'
אוֹמֵר מִישֶׁהוּ לְמִישֶׁהִי
שֶׁכָּכָה זֶה
וְלֹא הַכֹּל בְּיָדֵינוּ.
אֲנִי יוֹדַעַת, הִיא עוֹנָה
אֲבָל אֲפִלּוּ,
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁמִּישֶׁהוּ יַנִּיחַ יָד עַל כְּתֵפִי
וְיַגִּיד הַכֹּל בְּסֵדֶר.
03.00
עַגְתִּי עַגְתִּי עַגְתִּי
בְּמַעְגָּל חַגְתִּי
הִסְתּוֹבַבְתִּי כָּל הַיּוֹם
עַד אֲשֶׁר מָצָאתִי מָקוֹם
יָשַׁבְתִּי קַמְתִּי
יָשַׁבְתִּי קַמְתִּי
יָשַׁבְתִּי
וְקַמְתִּי
אָז בּוֹאִי בּוֹאִי
שֵׁנָה עֲמֻקָּה,
נְסֹרֶת הַחֲלוֹם
כְּבָר שָׁקְעָה
וְכָל הַמִּלִּים
בְּגַרְבַּיִם.
הַבֶּכִי חָלוּל
וּנְטוּל הֲנָאָה,
בּוֹאִי בּוֹאִי שֵׁנָה
עֲמֻקָּה
וְדַלְּגִי עַל שְׁנַת הַחֲלוֹם.
ויהי ערב
לְאָן מַפְלִיגִים
הַדּוּ פְּסִיגִיִּים
בְּמִטָּתָם הַזּוּגִית?
לְאָן לוֹקְחִים אוֹתָם
מִפְרְשֵׂי הַחֲלוֹם
הַמְתוּחִים?
עַל מָה חוֹלֶמֶת
הָאִשָּׁה הַתְּחוּחָה
שֶׁתַּנִּים מְלַוִּים אֶת שְׁנָתָהּ
בְּקוֹל שֵׁנִי?
חֲמוֹר מֵרִים רֹאשׁוֹ לַיָּרֵחַ
וּמְדַבֵּב אֶת הַתְּלוּנָה הַגְּדוֹלָה.
